דבר אלוהים | כיצד להכיר את טבעו של אלוהים ואת תוצאת עבודתו חלק 2

צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע

יש אמרה שכדאי שתכירו. אני סבור שהאמרה הזו חשובה מאוד, משום שבאופן אישי, היא עולה בדעתי אינספור פעמים בכל יום. מדוע? משום שבכל פעם שאני נתקל במישהו, בכל פעם שאני שומע את סיפורו של מישהו, בכל פעם שאני שומע על חווייתו של מישהו או את עדותו על אמונתו באלוהים, אני תמיד משתמש באמרה הזו כדי לבחון אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שאלוהים רוצה ומסוג בני האדם שאלוהים אוהב. אם כן, מהי האמרה הזו? עכשיו כולכם ממתינים בקוצר רוח.
כשאחשוף את האמרה, ייתכן שתתאכזבו, מפני שישנם כאלה ששילמו לה מס שפתיים במשך שנים רבות. אולם אני מעולם לא שילמתי לה מס שפתיים. אמרה זו שוכנת בלבי. אז מהי האמרה הזו? האמרה היא "צעדו בדרכו של אלוהים: יראו את אלוהים וסורו מרע." האין זה משפט פשוט ביותר? אולם על אף שהאמרה פשוטה, אדם שמבין אותה לעומק באמת ובתמים ירגיש שהיא כבדת משקל; שיש לה ערך רב לנוהג; שהיא שפה של חיים עם מציאות האמת; שהיא מטרה שמי שרוצה לְרַצות את אלוהים צריך לשאוף אליה כל חייו; ושהיא דרך שכל מי שמתחשב בכוונותיו של אלוהים צריך ללכת בה כל חייו. אז מה אתם חושבים? האם האמרה הזו היא אמת? האם יש לה חשיבות כזו? אולי ישנם כאלה שחושבים על האמרה הזו בניסיון להבין אותה לאשורה בעוד אחרים עדיין חשדניים כלפיה: האם האמרה הזו חשובה מאוד? האם היא חשובה מאוד? האם היא כה הכרחית וראויה להדגשה? אולי ישנם כאלה שלא אוהבים את האמרה הזו במיוחד משום שהם חושבים שמיצוי דרך האל כולה באמרה אחת לוקה בפישוט מופרז. ריכוז כל מה שאלוהים אמר לאמרה אחת מייחס לאלוהים מעט מדי חשיבות, הלא כן? האם כך הדבר? ייתכן שרובכם לא מבינים לגמרי את המשמעות העמוקה של המילים האלה. על אף שעכשיו אתם מכירים אותה, אין לכם כוונה לתת לה מקום בלבכם. אתם רק כותבים אותה, וחוזרים אליה ומהרהרים בה בזמנכם הפנוי. יש גם כאלה שאפילו לא יטרחו לשנן את האמרה, ועל אחת כמה וכמה לא ינסו להשתמש בה כיאות. אולם מדוע אני דן באמרה הזו? בלי קשר להשקפתכם או למחשבותיכם, עליי לדון באמרה הזו משום שהיא רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים קובע את סופו של האדם. בלי קשר למידה שבה אתם מבינים את האמרה הזו כעת ולגישתכם כלפיה, בכל זאת אומר לכם: אם בן אדם יכול להנהיג את האמרה הזו ולעמוד ברף של יראת אל והישמרות מרע, הוא מבטיח את הישרדותו ומבטיח את היותו אדם בעל סוף טוב. אם אתם לא יכולים לעמוד ברף שהאמרה הזו מציבה, אפשר לומר שסופכם לא ידוע. לפיכך, אני מדבר איתכם על האמרה הזו כדי שתתכוננו בדעתכם, וכדי שתדעו מה הרף שאלוהים משתמש בו כדי לאמוד אתכם. כפי שזה עתה ציינתי, האמרה הזו רלוונטית במיוחד לאופן שבו אלוהים מושיע את האדם ולאופן שבו הוא קובע את סופו של האדם. במה נעוצה הרלוונטיות הזו? אתם באמת רוצים לדעת, ולכן אדון בה היום.

אלוהים משתמש בניסיונות שונים כדי לבדוק אם בני האדם יראים את אלוהים וסרים מרע

בכל עידן, כשאלוהים עובד בעולם, הוא מעניק לאדם כמה מדבריו ומגלה לאדם כמה אמיתות. האמיתות האלה מהוות את הדרך שהאדם צריך לדבוק בה, את הדרך שהאדם צריך לצעוד בה, את הדרך שמאפשרת לאדם לירוא את אלוהים ולסור מרע, ואת הדרך שבני האדם צריכים להנהיג ולדבוק בה בחייהם ובמהלך מסע חייהם. אלה הסיבות לכך שאלוהים מעניק את דבריו אלה לאדם. על האדם לדבוק בדברי האל האלה, והדבקות בהם פירוש קבלת חיים. אם בן אדם לא דבק בהם, לא מנהיג אותם ולא מביא את דברי האל לידי ביטוי בחייו, בן האדם הזה אינו מנהיג את האמת. ואם הוא לא מנהיג את האמת, הוא לא ירא את אלוהים וסר מרע, והוא לא יכול לְרַצות את אלוהים. אם מישהו לא יכול לְרַצות את אלוהים, הוא לא יכול לזכות לשבחים מאלוהים. לבן אדם כזה אין כל סוף. אם כן, כיצד אלוהים קובע את סופו של אדם מסוים במהלך עבודת האל? באיזו שיטה משתמש אלוהים כדי לקבוע את סופו של האדם? אולי העניין הזה לא ברור לכם כרגע, אך כשאסביר לכם את התהליך, הוא יהפוך לברור למדי. זאת משום שבני אדם רבים כבר חוו זאת בעצמם.

במהלך עבודתו של אלוהים, מהראשית ועד היום, אלוהים הציב כל אדם – כלומר כל חסיד אל – בניסיונות. והניסיונות האלה מגיעים בגדלים שונים. יש כאלה שחוו את הניסיון של הדחייה ממשפחתם; יש כאלה שחוו את הניסיון של סביבה עוינת; יש כאלה שחוו את הניסיון של מעצר ועינויים; יש כאלה שחוו את הניסיון של בחירה בין ברירות שונות; ויש כאלה שחוו את הניסיונות של כסף ומעמד. באופן כללי, כל אחד מכם הוצב בניסיונות מסוגים רבים. מדוע אלוהים עובד כך? מדוע אלוהים מתייחס כך אל כולם? איזו תוצאה הוא רוצה לראות? זו הנקודה החשובה שאני רוצה לספר לכם: אלוהים רוצה לראות אם האדם הזה הוא מסוג בני האדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. פירוש הדבר הוא שכאשר אלוהים מציב אתכם במבחן וגורם לכם להתמודד עם מצב מסוים, הוא רוצה לבדוק אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע. אם אדם מסוים מתמודד עם החובה לשמור על מנחה, והוא בא במגע עם מנחות לאלוהים, האם אתם חושבים שזה משהו שאלוהים תכנן? אין ספק! כל דבר שאתם מתמודדים איתו הוא דבר שאלוהים תכנן. כשאתם מתמודדים עם הדבר הזה, אלוהים משקיף עליכם בחשאי, בודק מה בחירתכם, כיצד אתם נוהגים ועל מה אתם חושבים. התוצאה הסופית היא הדבר שחשוב לאלוהים יותר מכל, מכיוון שהתוצאה היא זו שמאפשרת לו לבדוק אם עמדת ברף של אלוהים בניסיון הזה. עם זאת, כשבני אדם מתמודדים עם עניין מסוים, הם לרוב לא חושבים מדוע הם מתמודדים איתו ולא חושבים על הרף שאלוהים מציב. הם לא חושבים על מה שאלוהים רוצה לראות בהם ועל מה שהוא רוצה להשיג מהם. כשאדם כזה מתמודד עם העניין הזה, הוא רק חושב: "זה דבר שאני מתמודד איתו. עליי להיות זהיר ולא חסר אחריות! יהיה אשר יהיה, זו מנחה לאלוהים ואסור לי לגעת בה." האדם הזה סבור שהוא יכול למלא את אחריותו כשהוא ניחן בחשיבה פשטנית כל כך. האם אלוהים יהיה מרוצה מתוצאות הניסיון הזה? או שמא הוא לא יהיה מרוצה? אתם יכולים לדון בכך. (אם אדם מסוים ירא את אלוהים בלבו, כשהוא ניצב בפני החובה שמאפשרת לו לבוא במגע עם המנחה לאלוהים, הוא יחשוב עד כמה קל לפגוע בטבעו של אלוהים, ולכן הוא ודאי יפעל בזהירות.) התשובה הזו בכיוון הנכון, אך היא לא מדויקת. הצעידה בדרכו של אלוהים אין פירושה ציות לכללים על פני השטח. פירוש הדבר הוא שכאשר תתמודדו עם עניין מסוים, קודם כל תתייחסו אליו כאל מצב שאלוהים הסדיר, אחריות שהוא הטיל עליכם, או דבר מה שהוא הפקיד בידיכם, וכשתתמודדו עם העניין הזה, עליכם אפילו להתייחס אליו כאל ניסיון מאלוהים. בהתמודדות עם העניין הזה, חייב להיות לכם רף, ואתם חייבים לחשוב שהוא בא מאלוהים. אתם חייבים לחשוב על ההתמודדות עם העניין הזה כך שתוכלו למלא את אחריותכם ולהיות נאמנים לאלוהים. אתם חייבים לחשוב כיצד לעשות זאת מבלי לעורר את זעמו של אלוהים או לפגוע בטבעו. זה עתה דיברנו על שמירת מנחות. העניין הזה נוגע למנחות, והוא גם נוגע לחובתכם ולאחריותכם. חובה עליכם למלא את האחריות הזו. עם זאת, בהתמודדות עם העניין הזה, האם יש פיתוי כלשהו? כן! מהיכן בא הפיתוי הזה? הפיתוי בא מהשטן, והוא גם בא מטבעו הרע והמושחת של האדם. מכיוון שיש פיתוי, העניין הזה כרוך גם בנשיאת עדות. נשיאת עדות היא גם אחריותכם וחובתכם. יש כאלה שאומרים: "זה עניין כזה פעוט. האם באמת יש צורך לעשות ממנו סיפור גדול?" כן! זאת משום שעל מנת לצעוד בדרכו של אלוהים, אסור לנו להרפות משום דבר שקשור אלינו או משום דבר שקורה סביבנו – אפילו מהדברים הקטנים. כשאנחנו מתמודדים עם עניין מסוים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו לא צריכים להתייחס אליו, אסור לנו להרפות ממנו. יש להתייחס לכל הדברים האלה כמבחנים של אלוהים. מה דעתכם על היחס הזה? אם זה היחס שלכם, הדבר מאשר עובדה אחת: לבכם ירא את אלוהים ולבכם מוכן לסור מרע. אם יש לכם רצון כזה לְרַצות את אלוהים, מה שאתם מנהיגים לא רחוק מהרף של יראת אל והישמרות מרע.

יש גם בני אדם רבים שמאמינים שהעניינים שבני האדם לא מתייחסים אליהם במיוחד – העניינים שבדרך כלל לא מוזכרים – הם זוטות ותו לא, ואין להם קשר להנהגת האמת. כשבני האדם האלה מתמודדים עם עניין כזה, הם לא מקדישים לו מחשבה והם מעלימים ממנו עין. אולם למעשה, העניין הזה הוא לקח שעליכם ללמוד, לקח של יראת אל והישמרות מרע. יתרה מזאת, עליכם לרצות עוד יותר לדעת מה אלוהים עושה כשאתם נתקלים לראשונה בעניין הזה. אלוהים נמצא לצדכם ממש – הוא משקיף בכל מילה ומעשה שלכם, בפעולות שלכם ובאופן שבו אתם משנים את דעתכם. זו עבודתו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "אם כן, מדוע אנחנו לא מרגישים בכך?" לא הרגשתם בכך, משום שהדרך ליראת אל והישמרות מרע לא הייתה הדרך שהיה לכם הכי חשוב לדבוק בה. לפיכך, אתם לא יכולים להרגיש את העבודה העדינה של אלוהים באדם, שבאה לידי ביטוי בהתאם למחשבות השונות והמעשים השונים של בני האדם. אתם מפוזרים! מהו עניין גדול? מהו עניין קטן? כל העניינים הנוגעים לצעידה בדרכו של אלוהים אינם מחולקים לעניינים גדולים וקטנים. האם אתם יכולים לקבל זאת? (אנחנו יכולים לקבל זאת.) יש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים גדולים ומשמעותיים מאוד ויש עניינים יום-יומיים שבני האדם רואים בהם עניינים פעוטים וחסרי חשיבות. בני האדם לרוב רואים בעניינים הגדולים האלה עניינים חשובים מאוד, וסבורים שאלוהים שלח אותם. עם זאת, במהלך התרחשותם של העניינים הגדולים האלה, משום שיעור קומתו הבוסרי ואיכותו העלובה של האדם, לעתים קרובות, האדם לא עומד בכוונותיו של אלוהים, לא יכול לגלות דבר ולא יכול לרכוש ידע ממשי בעל ערך. מהעניינים הקטנים האדם פשוט מתעלם, ונותן להם לחמוק אט אט. לפיכך, הוא איבד הזדמנויות רבות שבהם אלוהים יכול היה לבדוק אותו ולבחון אותו. אם תמיד תתעלמו מהעניינים האלה והמצבים האלה שאלוהים מארגן לכם, מה פירוש הדבר? פרוש הדבר שבכל יום ובכל רגע, אתם תמיד מתכחשים למנהיגותו של אלוהים ולתהליך שבו אלוהים הופך אתכם למושלמים. בכל פעם שאלוהים מארגן לכם מצב מסוים, הוא מתבונן בכם בחשאי, מביט בלבכם, מביט במחשבות והשיקולים שלכם, מביט באופן שבו אתם חושבים ומביט באופן שבו אתם פועלים. אם אתם פזיזים – כאלה שמעולם לא התייחסו ברצינות לדרכו של אלוהים, לדבר האל או לאמת – הרי שלא תשימו לב ולא תבחינו בדברים שאלוהים רוצה להשלים ובדברים שאלוהים דורש מכם כשהוא מארגן מצבים עבורכם. אתם גם לא תדעו כיצד העניינים היום-יומיים האלה מתקשרים לאמת או לכוונותיו של אלוהים. לאחר שתתמודדו כך עם מצבים חוזרים וניסיונות חוזרים, ואלוהים יראה שלא השגתם דבר, מה אלוהים יעשה? לאחר שהתמודדתם עם ניסיון אחר ניסיון, אתם לא מרוממם את אלוהים בלבכם, ואתם לא מתייחסים אל הנסיבות שאלוהים יצר כפי שהן – הניסיונות של אלוהים או המבחנים של אלוהים. במקום זאת, אתם דוחים את ההזדמנויות שאלוהים מעניק לכם בו אחר זו, ואתם נותנים להן לחמוק פעם אחר פעם. האין זו מרדנות אדירה מצד האדם? (כן.) האם זה יעציב את אלוהים? (כן.) אלוהים לא ייעצב! כשאתם שומעים אותי אומר את זה, אתם שוב המומים. הרי נאמר קודם שאלוהים תמיד נעצב, הלא כן? אלוהים לא ייעצב? אם כן, מתי אלוהים ייעצב? על כל פנים, המצב הזה לא יעציב את אלוהים. אם כן, מה היחס של אלוהים כלפי ההתנהגות שתוארה לעיל? כשבני האדם דוחים את הנסיונות והמבחנים שאלוהים שולח להם ומתחמקים מהם, אלוהים נוקט רק יחס אחד כלפיהם. מהו היחס הזה? אלוהים דוחה בני אדם כאלה מעומק לבו. יש שני רבדי משמעות למילה "דוחה." איך אוכל להסביר אותם? במובן אחד, עמוק, יש למילה משמעות של תיעוב ושנאה. ורובד המשמעות השני? זה הפירוש שמרמז על ויתור על משהו. כולכם יודעים מה פירוש המילה "ויתור", נכון? לסיכומו של עניין, המילה "דוחה" מתייחסת לתגובתו ויחסו הסופיים של אלוהים כלפי בני האדם שמתנהגים כך. זוהי שנאה עמוקה כלפיהם, סלידה, ומכאן ההחלטה לנטוש אותם. זו החלטתו הסופית של אלוהים כלפי אדם שמעולם לא צעד בדרכו של אלוהים, שמעולם לא ירא את אלוהים וסר מרע. האם כולכם מבינים את חשיבות האמרה שציינתי?

האם אתם מבינים כעת את השיטה שאלוהים משתמש בה לקביעת סופו של האדם? (ארגון מצבים שונים בכל יום.) "ארגון מצבים שונים בכל יום" – זה מה שבני האדם יכולים להרגיש ולגעת בו. אם כן, מה המניע של אלוהים לשיטה הזו? המידע הוא שאלוהים רוצה להציב כל אדם בניסיונות שונים, בזמנים שונים ובמקומות שונים. אילו היבטים של האדם בוחנים הניסיונות? הניסיונות בודקים אם אתם בני אדם שיראים את אלוהים וסרים מרע בכל עניין שאתם מתמודדים איתו, בכל עניין שאתם שומעים עליו ורואים ובכל עניין שאתם חווים באופן אישי. כל אדם מתמודד עם ניסיון כזה משום שאלוהים הוגן כלפי כל בני האדם. יש כאלה שאומרים: "אני מאמין באלוהים מזה שנים רבות. איך ייתכן שלא הועמדתי בניסיון?" אתם מרגישים שמעולם לא הועמדתם בניסיון משום שכאשר אלוהים ארגן נסיבות עבורכם, לא התייחסתם אליהן ברצינות ולא רציתם לצעוד בדרכו של אלוהים. לכן לא הרגשתם מעולם בניסיונותיו של אלוהים. יש כאלה שאומרים: "הועמדתי בניסיונות מעטים, אבל מעולם לא ידעתי את הדרך הראויה לנהוג. על אף שנהגתי, אין לי שום דרך לדעת אם עמדתי איתן במהלך הניסיונות." בני האדם במצב כזה הם בהחלט לא מיעוט. אם כן מהו הרף שאלוהים מודד באמצעותו את בני האדם? הוא בדיוק מה שאמרתי לפני כמה רגעים: כל הדברים שאתם עושים, כל הדברים שאתם חושבים וכל הדברים שאתם מבטאים – האם הם מהווים יראת אל והישמרות מרע? זו הדרך לקבוע אם אתם יראים את אלוהים וסרים מרע. האם זה רעיון פשוט? זה דבר שקל לומר, אך האם הוא קל להנהגה? (הוא לא כל כך קל.) מדוע הוא לא כל כך קל? (משום שבני האדם לא מכירים את אלוהים ולא יודעים איך אלוהים הופך את האדם למושלם. לכן, כשהם מתמודדים עם עניינים שונים, הם לא יודעים איך לחפש את האמת כדי לפתור את הבעיה שלהם. על בני האדם לעבור שפע של ניסיונות, זיכוכים, ייסורים ומשפטים כדי לזכות במציאות של יראת אל.) אתם מנסחים זאת כך, אך עבורכם, יראת אל והישמרות מרע הן די קלות לביצוע כרגע. מדוע אני אומר זאת? משום שאתם האזנתם לדרשות רבות וקיבלתם לא מעט השקיה בדמות מציאות האמת. לכן אתם מבינים כיצד לירוא את אלוהים ולסור מרע בתיאוריה ובמחשבה. זה מה שגרם לכם לחשוב שהנהגת יראת אל והישמרות מרע היא דבר שקל להגיע אליו. אם כן, מדוע בני האדם למעשה לא יכולים להגיע לכך לעולם? זאת משום שמהות אופיו של האדם לא מפחדת מאלוהים ודווקא אוהבת את הרע. זו הסיבה האמיתית.

לא לירוא את אלוהים ולסור מרע פירושו להתנגד לאלוהים

בואו נתחיל בהתייחסות למקור האמרה "יראו את אלוהים וסורו מרע." (ספר איוב.) אם כבר הזכרתם את איוב, בואו נדון בו. בתקופתו של איוב, האם אלוהים עבד לשם כיבוש האדם והושעתו? הוא לא עבד לשם כך, נכון? ועד כמה איוב הכיר את אלוהים באותה עת? (לא במיוחד.) וכיצד המידה שבה איוב הכיר את אלוהים משתווה לאופן שבו אתם מכירים אותו עכשיו? איך ייתכן שאתם לא מעזים לענות על השאלה הזו? האם איוב הכיר את אלוהים יותר או פחות מהאופן שבו אתם מכירים אותו עכשיו? (פחות.) זו שאלה שקל מאוד לענות עליה. פחות! זו עובדה! אתם ניצבים עכשיו פנים אל פנים מול אלוהים ופנים אל פנים מול דבר האל. האופן שבו אתם מכירים את אלוהים עולה בהרבה על האופן שבו איוב הכיר אותו. מדוע אני מעלה את הנושא הזה? מדוע אני מדבר כך? אני רוצה להסביר לכם עובדה מסוימת, אבל לפני כן, אני רוצה לשאול אתכם שאלה: איוב הכיר את אלוהים מעט מאוד, אך הוא יכול היה לירוא את אלוהים ולסור מרע. אם כן, מדוע בני האדם כיום לא מליחים לעשות זאת? (שחיתות רבה.) "שחיתות רבה" – זו התשובה השטחית, אך אני לעולם לא רואה זאת כך. אתם מרבים לאמץ דוקטרינות ומכתבים שנפוצים על לשונכם, כגון "שחיתות רבה", "מרד באלוהים", "חוסר נאמנות לאלוהים", "מרדנות" ו"סלידה מהאמת", ומשתמשים בסיסמאות האלה כתשובה למהותה של כל שאלה. זו דרך לקויה לנהוג. השימוש באותה תשובה כדי לענות על שאלות בעלות אופי שונה מעלה חשד בלתי-נמנע לחילול קודשם של האמת ושל אלוהים. אני לא אוהב לשמוע תשובות כאלה. חשבו על כך! אף אחד מכם לא חשב על העניין הזה, אבל אני יכול לראות זאת מדי יום ביומו ולהרגיש בכך מדי יום ביומו. לפיכך, אתם עושים, ואני מתבונן. כשאתם עושים זאת, אני לא יכול להרגיש את מהותו של העניין הזה. אולם כשאני רואה זאת, אני יכול לראות את מהותו, ואני יכול גם להרגיש את מהותו. אם כן, מהי המהות הזו? מדוע בני האדם כיום לא יכולים לירוא את אלוהים ולסור מרע? התשובות שלכם בהחלט לא יכולות לתת מענה למהות השאלה הזו, והן לא יכולות לפתור את מהות השאלה הזו. זאת משום שיש כאן מקור שאתם לא מודעים אליו. מהו המקור הזה? אני יודע שאתם רוצים לשמוע עליו, ולכן אגלה לכם את המקור לשאלה הזו.

ממש בראשיתה של עבודתו של אלוהים, איך הוא התייחס לאדם? אלוהים הציל את האדם. הוא התייחס אל האדם כאל בן משפחה שלו, כמטרת עבודתו, כיעד לכיבוש, לישועה, ולהפיכה למושלם. זה היה יחסו של אלוהים כלפי האדם בתחילת עבודתו. אולם מה היה יחסו של האדם כלפי אלוהים באותה עת? האדם חשב שאלוהים מוזר, והאדם התייחס אל אלוהים כאל זר. אפשר לומר שיחסו של האדם כלפי אלוהים היה שגוי, ושהאדם לא הבין איך עליו להתייחס לאלוהים. לכן, הוא התייחס אליו כאוות נפשו ועשה כאוות נפשו. האם הייתה לאדם השקפה על אלוהים? בראשית, לא הייתה לאדם השקפה על אלוהים. הדבר שניתן לקרוא לו השקפתו של האדם היה רק כמה תפיסות ודמיונות בנוגע לאלוהים. הדברים שתאמו את התפיסות של בני האדם הם שהתקבלו. בני האדם נשמעו למראית עין לדברים שלא תאמו את תפיסותיהם, אך לבם של בני האדם דחה במרץ את הדברים האלה והתנגד אליהם. אלה היו היחסים בין האדם ואלוהים בראשית: אלוהים התייחס לאדם כאל בן משפחה, אך האדם התייחס לאלוהים כאל זר. אולם לאחר פרק זמן מסוים שבו אלוהים עבד, האדם החל להבין מה אלוהים מנסה להשיג. בני האדם החלו להבין שאלוהים הוא אלוהים האמיתי, והם החלו לדעת מה אלוהים יכול לספק לאדם. איך האדם התייחס לאלוהים באותה עת? האדם התייחס אל אלוהים כאל חבל הצלה, והוא קיווה לזכות בחסד, לזכות בברכות ולזכות בהבטחות. ואיך אלוהים התייחס לאדם בשלב הגורלי הזה? אלוהים התייחס אל האדם כאל יעד לכיבושו. אלוהים רצה להשתמש בדבריו כדי לשפוט את האדם, לבחון את האדם ולהעמיד את האדם בניסיונות. אולם עבור האנושות באותו זמן, אלוהים היה כלי שהאדם יכול להשתמש בו כדי להשיג את מטרותיו שלו. בני האדם ראו שהאמת שבפי אלוהים יכולה לכבוש אותם ולהושיע אותם, ושיש להם הזדמנות להשיג מאלוהים את הדברים שהם רוצים ואת היעד שהם רוצים. משום כך, התפתח קמצוץ של כנות בלבם והם היו מוכנים להיות חסידים של האל הזה. זמן חלף, ובני האדם הכירו את אלוהים באופן שטחי שהיה מבוסס על דוקטרינות. אפשר לומר שהם יותר ויותר "התוודעו" לאלוהים. בעקבות הדברים שאלוהים אמר, הטפתו, האמת שהוא ביטא ועבודתו, בני האדם יותר ויותר "התוודעו" אליו. לכן, בני האדם חשבו בטעות שאלוהים כבר לא מוזר, ושהם כבר צועדים בנתיב התאימות לאלוהים. עד היום, בני האדם האזינו לדרשות רבות על האמת וחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים. אולם לנוכח ההפרעות והמשוכות של גורמים ונסיבות רבים ושונים, רוב בני האדם לא יכולים להצליח להנהיג את האמת, ולא יכולים להצליח לְרַצות את אלוהים. בני האדם יותר ויותר נרפים ויותר ויותר חסרי ביטחון. הם מרגישים יותר ויותר שסופם לא ידוע. הם לא מעזים להחזיק כלל ברעיונות ראוותניים, והם לא מנסים כלל להתקדם. הם רק ממשיכים בדרך, צעד אחר צעד. מהו יחסו של אלוהים כלפי האדם בכל הנוגע למצבו הנוכחי של האדם? רצונו היחיד של אלוהים הוא להעניק לאדם את האמיתות האלה ולהטמיע את דרכו באדם, ואז לארגן נסיבות שונות כדי לבחון את האדם בדרכים שונות. מטרתו היא לקחת את דבריו, את האמיתות האלה ואת עבודתו ולהביא לתוצאה שבה האדם יוכל לירוא את אלוהים ולסור מרע. רוב בני האדם שאני פגשתי פשוט לוקחים את דבר האל ומתייחסים אליו כאל דוקטרינות, כאל מכתבים וכאל תקנות שיש לציית להן. כשהם עוסקים בדברים שונים וכשהם מדברים או מועמדים בניסיונות, הם לא מתייחסים לדרכו של אלוהים כאל הדרך שהם צריכים לדבוק בה. הדבר נכון במיוחד במקרה של בני אדם שמועמדים בניסיונות גדולים. מעולם לא ראיתי אדם שנהג בכיוון של לירוא את אלוהים ולסור מרע. משום כך, יחסו של אלוהים כלפי האדם מלא בתיעוב וסלידה עמוקים. אחרי שאלוהים העמיד בני אדם בניסיונות שוב ושוב, אפילו מאות פעמים, הם עדיין לא מבטאים בבירור את נחישותם – אני רוצה לירוא את אלוהים ולסור מרע! מכיוון שבני האדם לא ניחנים בנחישות הזו, ושהם לא מפגינים כך את נחישותם, יחסו הנוכחית של אלוהים כלפיהם כבר לא כפי שהוא היה בעבר, כשהוא נהג בהם ברחמים, סובלנות, איפוק וסבלנות. במקום זאת, הוא מאוכזב מאוד מהאדם. מי גרם לאכזבה הזו? במי תלוי היחס של אלוהים לאדם? הוא תלוי בכל אדם שהוא חסיד של אלוהים. במהלך שנות עבודתו הרבות, אלוהים הציב דרישות רבות מהאדם וארגן לאדם נסיבות רבות. אולם ללא קשר לביצועיו של האדם וללא קשר ליחסו של האדם לאלוהים, האדם לא יכול לנהוג בבירור בהתאם למטרה של יראת אל והישמרות מרע. לפיכך, אסכם זאת באמרה אחת, ואשתמש באמרה הזו כדי להסביר את כל מה שדנו בו זה עתה על העובדה שבני האדם לא יכולים לצעוד בדרכו של אלוהים – לירוא את אלוהים ולסור מרע. מהי האמרה הזו? זו האמרה: אלוהים מתייחס לאדם כאל מושא ישועתו, מושע עבודתו. האדם מתייחס לאלוהים כאל אויב, כהיפוכו הגמור. האם העניין הזה ברור לכם עכשיו? יחסו של האדם, יחסו של אלוהים והיחסים בין האדם ואלוהים – כל אלה ברורים מאוד. גם אם שמעתם הטפות רבות, עבורי, הדברים שסיכמתם לעצמכם – נאמנות לאלוהים, ציות לאלוהים, חיפוש הדרך לתאימות עם אלוהים, הרצון להקדיש חיים שלמים לאלוהים, חיים למען אלוהים ועוד – אינם מהווים צעידה מודעת בדרכו של אלוהים, שהיא יראת אל והישמרות מרע. במקום זאת, אלה ערוצים שבאמצעותם אתם יכולים להשיג מטרות מסוימות. כדי להשיג את המטרות האלה, אתם מצייתים לכמה תקנות בעל כורחכם. ואלה הן בדיוק התקנות שמרחיקות בני אדם אפילו עוד יותר הדרך של פחד מאלוהים והישמרות מרע, ושוב מתייחסות אל אלוהים כמנוגד לאדם.

השאלה שאנחנו דנים בה היום היא קצת כבדת משקל, אך אף על פי כן, אני בכל זאת מקווה שכאשר תעברו את החוויות העתידיות ואת הזמנים העתידיים, תוכלו לעשות את מה שזה עתה אמרתי לכם. אל תזנחו את אלוהים ואל תתייחסו אליו כאל אוויר – כלומר, אל תרגישו שהוא קיים ברגעים שהוא מביא לכם תועלת ואז תרגישו שהוא לא קיים ברגעים שבהם הוא לא מביא לכם תועלת. כשזו ההבנה הבלתי מודעת שלכם, כבר הכעסתם את אלוהים. ייתכן שיש כאלה שאומרים: "אני לא מתייחס לאלוהים כאל אוויר. אני תמיד מתפלל לאלוהים ותמיד מְרַצה את אלוהים, וכל מה שאני עושה עומד ברף ובעקרונות שאלוהים מציב. אני בפירוש לא מתנהל על פי רעיונות משלי." כן, אופן התנהלותכם הוא נכון. אולם מה אתם חושבים כשאתם ניצבים מול עניין כלשהו? כיצד אתם נוהגים כשאתם ניצבים מול עניין כלשהו? יש בני אדם שסבורים שאלוהים קיים כשהם מתפללים אליו ומתחננים בפניו. אולם כשהם ניצבים בפני עניין כלשהו, יש להם רעיונות משלהם והם רוצים לפעול על פיהם. זוהי התייחסות לאלוהים כאל אוויר. מצב כזה מצייר את אלוהים כלא קיים. בני האדם חושבים שאלוהים צריך להיות קיים כשהם צריכים אותו, ושכאשר הם לא צריכים את אלוהים, הוא לא צריך להיות קיים. בני האדם חושבים שנוהג המבוסס על הרעיונות הפרטיים שלהם הוא מספיק. הם מאמינים שהם יכולים לפעול כאוות נפשם. הם פשוט חושבים שהם לא צריכים לחפש את דרכו של אלוהים. בני אדם שנמצאים בתנאים כאלה, במצב כזה, הם על סף הסכנה, הלא כן? יש כאלה שאומרים: "בין שאני בסכנה ובין שלא, האמנתי במשך שנים, ואמשיך להאמין שאלוהים לא ייטוש אותי מפני שהוא לא יכול לשאת את המחשבה לנטוש אותי." אחרים אומרים: "עוד מבטן ומלידה, האמנתי באלוהים, ואני מאמין מאז ועד היום, ארבעים או חמישים שנים בסך הכל. מבחינת ותק, אני בהחלט ראוי לישועת האל. אני בהחלט ראוי לשרוד. במשך התקופה הזו של ארבעה או חמישה עשורים, נטשתי את משפחתי ואת עבודתי. ויתרתי על כל מה שהיה לי, כמו כסף, מעמד, הנאה וזמן בחיק המשפחה. לא אכלתי הרבה מאכלים טעימים. לא נהניתי מהרבה דברים משעשעים. לא ביקרתי בהרבה מקומות מעניינים. אפילו חוויתי סבל שבני אדם רגילים לא יכולים לעמוד בו. אם אלוהים לא יכול להושיע אותי משום כל הדברים האלה, הוא עושה לי עוול ואני לא מאמין באלוהים כזה." האם יש בני אדם רבים שמחזיקים בהשקפה כזו? (יש הרבה כאלה.) אם כן, היום אעזור לכם להבין עובדה: כל אחד ממי שמחזיק בהשקפה כזו יורה לעצמו ברגל. זאת משום שהוא משתמש בדמיונות שלו כדי לכסות את עיניו. הדמיונות שלהם והמסקנות שלהם הם בדיוק מה שמחליף את הרף שאלוהים מציב לאדם, מה שמונע מהם לקבל את כוונותיו האמיתיות של אלוהים, מה שגורם לכך שהם לא יוכלו לחוש בקיומו האמיתי של אלוהים, מה שגורם להם לאבד את ההזדמנות להפוך למושלמים בידי אלוהים ומה שמונע מכם לקבל את הבטחתו של אלוהים או לחלוק אותה.
לעיון נוסף：
האל הכול יכול הוא רועי
כנסיית האל הכול יכול - ישועת הממלכה