החיסרון הגדול ביותר של האדם באמונתו באלוהים הוא שאמונתו עשויה מילים בלבד, ואלוהים אינו קיים כלל בחייו המעשיים. כל בני האדם אמנם מאמינים בקיומו של אלוהים, אך אלוהים אינו חלק מחיי היום-יום שלהם. תפילות רבות לאלוהים באות מפי האדם, אך יש לאדם מקום מועט בלבד לאלוהים בלבו, ולכן אלוהים בוחן את האדם שוב ושוב. מכיוון שהאדם אינו טהור, לאלוהים אין מנוס מלבחון את האדם כדי שיחוש בושה וילמד להכיר את עצמו במהלך המבחנים. אחרת, יהפכו כל בני האדם לילדי הארכי-מלאך ויהפכו למושחתים יותר ויותר. במהלך אמונתו של האדם באלוהים, מניעים ויעדים אישיים רבים מושלכים הצידה כשאלוהים מנקה אותו ללא הרף. אחרת, אף בן אדם לא יוכל לשמש את אלוהים, ולאלוהים לא תהיה דרך לעשות באדם את העבודה שצריכה להיעשות. ראשית מנקה אלוהים את האדם. בתהליך זה, האדם עשוי ללמוד להכיר את עצמו ואלוהים עשוי לשנות את האדם. רק לאחר מכן יכול אלוהים להכניס את חייו באדם, ורק כך יכול לבו של האדם להיות מופנה לחלוטין לאלוהים. לכן, אמונה באלוהים אינה פשוטה כפי שהאדם עשוי לומר. כפי שאלוהים רואה זאת, אם יש לכם רק ידע אך אינכם חיים את חייכם על פי דברו; אם אתם מוגבלים רק לידע שלכם אך אינכם מסוגלים לנהוג לפי האמת או להביא לידי ביטוי את דבר אלוהים, הרי שזו הוכחה שאין בלבכם אהבה לאלוהים, וכי לבכם אינו שייך לאלוהים. הכרת אלוהים על ידי אמונה בו; זו המטרה הסופית שעל האדם לשאוף אליה. עליכם להקדיש מאמצים להביא לידי ביטוי את דברי אלוהים כדי שהם יתממשו בנוהגכם. אם יש לכם ידע רק באשר לדוקטרינה, הרי שאמונתכם באלוהים תעלה חרס. רק אם גם תנהגו לפי דברו וגם תביאו אותו לידי ביטוי, תיחשב אמונתכם לשלמה ועל פי רצון אלוהים. בדרך זו, בני אדם רבים יכולים לדבר על ידע רב, אך בהיותם על ערש דוויי, עיניהם מתמלאות דמעות והם שונאים את עצמם על שבזבזו חיים שלמים ולשווא הגיעו לשיבה טובה. הייתה להם רק הבנה אך מעולם לא הייתה להם הזדמנות להלל את אלוהים. הם בילו את כל חייהם במאבק ובנדידה הלוך ושוב, אך בהגיעם לערש דוויי, לבם מתמלא בחרטה. רבים הם שמתעשתים ומבינים את משמעות החיים רק בהיותם על ערש דוויי. האין זה מאוחר מדי? מדוע אינכם תופסים את היום ואינכם שואפים לאמת שאתם אוהבים? למה לחכות למחר? אם בחייכם אינכם סובלים למען האמת ולא שואפים אליה, האם יכול להיות שאתם רוצים לחוש צער על ערש דוויי? אם כן, למה לכם להאמין באלוהים? למעשה, ישנם עניינים רבים שבהם, אם האדם מקדיש ולו מעט מאמץ, הוא יכול לממש את האמת ובכך להשביע את רצון אלוהים. לבו של האדם תמיד רדוף שדים ולכן הוא לא יכול לפעול למען אלוהים. במקום זאת, הוא נודד ללא הרף אנה ואנה למען הבשר, ובסופו של דבר אינו משיג דבר. מהסיבות האלה סובל האדם מצרות וייסורים ללא הרף. האין אלה עינויים של השטן? האין זה כיליון הבשר? אל לכם לשטות באלוהים בתשלום מס שפתיים בלבד. במקום זאת, עליכם לנקוט פעולות של ממש. אל תשטו בעצמכם; מה המשמעות בכך? מה אתם יכולים להשיג מחיים למען הבשר ומעמל למען תהילה ועושר?