פנג ג'יאווי מאמינה באלוהים עם הוריה, מאז שהיתה צעירה. בגיל 18 היא נכנסה
לסמינר, ובשנות השלושים לחייה היא הפכה לדרשנית בכנסייה ביתית במחוז שאנסי
שבסין. במשך שנים רבות פנג ג'יאווי האמינה שכתבי הקודש נכתבו בהשראה
אלוהית, ושעלינו להאמין באלוהים על סמך כתבי הקודש. היא האמינה שאלוהים לא
אמר דבר שאינו מתועד בכתבי הקודש, וכי תהיה זו כפירה לחרוג מכתבי הקודש.
לכתבי הקודש תמיד היה מקום מקודש בלבה, מקום של סמכות עליונה ועילאית. אך
בשנים האחרונות כנסייתה הלכה והתרוקנה מיום ליום, ופנג ג'יאווי ועמיתיה
החלו לחוש את האפלה המזדחלת לתוך רוחם. הם כבר לא חשו בנוכחותו של אלוהים
בקרבם.... היא הזמינה דרשנים מכנסיות אחרות כדי לסייע לה להחזיר את הכנסייה
לקדמותה, אך דבר לא הועיל...
פעם אחת, עמיתה של פנג ג'יאווי, האח יואן, הזמין עד מכנסיית האל הכול יכול
אל הכנסייה שלהם. כשהעד שיתף בנושא האמת על כתבי הקודש, כל מה שהיה לו לומר
היה מעשי וברור, והמאמינים מצאו שהדברים מביאים להם תועלת רבה. אך פנג
ג'יאווי המשיכה להיצמד לכתבי הקודש וטענה בתוקף שהאמונה באלוהים חייבת
להיות מעוגנת בכתבי הקודש, וכי חריגה מכתבי הקודש היא מעשה כפירה. לאחר
מכן, לאחר ויכוחים רבים, פנג ג'יאווי הבינה לבסוף את הסיפור האמיתי שמאחורי
כתבי הקודש, ואת מהותם האמיתית של כתבי הקודש: כתבי הקודש הם בסך הכול
תיעוד של שני השלבים הראשונים בעבודתו של אלוהים, והם אינם יכולים לייצג את
אלוהים, ועוד פחות מזה לעשות את עבודת הישועה של אלוהים עבורו. רק אלוהים
הוא מקור החיים עבור בני האדם, ורק אלוהים יכול לעשות את עבודת הושעתם של
בני האדם. אם כן, כמאמינים באלוהים עלינו ללכת בעקבות אלוהים ורק אז נוכל
להשיג את דרך חיי הנצח. בסופו של דבר, פנג ג'יאווי הצליחה לחרוג מתחומם של
כתבי הקודש, לקבל את עבודתו של אלוהים באחרית הימים ולהוביל את המאמינים
שבכנסייתה בחזרה אל האל הכול יכול.
עוד
וליבו בהדרגה יטוהר בזכות תפילת אמת