אמירותיו של המשיח של אחרית הימים | 'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה - האמירה העשרים ושבע'
האל הכול יכול אומר, "בשמחתי ובצערי, ובהיפרדות מהאדם ובהתאחדות מחדש עמו, אסור לי להפוך לנוסטלגי. מכיוון שאנחנו נפרדים זה מזה, בשמיים ממעל ובארץ מתחת, אנחנו לא יכולים להתראות באופן שגרתי. מי יכול אי-פעם להיחלץ מהנוסטלגיה? מי יכול אי-פעם להפסיק להעלות זיכרונות מהעבר? מי לא מצפה בלהט להמשך התחושות הטובות של העבר? מי לא מצפה לשובי? מי לא נכסף להתאחדותי מחדש עם האדם? אני מוטרד מעומק לבי, והאדם מודאג מאוד ברוחו. על אף שאנחנו זהים ברוחנו, אנחנו לא יכולים להיות יחד לעתים קרובות, ואנחנו לא יכולים להתראות לעתים קרובות. ... כשהם מתחננים בקול, אני מפנה להם את גבי – אני לא יכול לשאת את המראה הזה. אולם איך אוכל שלא לשמוע את קול בכיים של בני האדם האלה? אני רוצה לתקן את העוולות שיש בעולם האנושי. אבצע את עבודתי באופן אישי ברחבי העולם כולו ואאסור על השטן לפגוע שוב בבני עמי – אאסור על האויב לעשות שוב כאוות נפשו. אהפוך למלך על כל הארץ ואעביר את כס מלכותי לשם, ובכך אגרום לכל אויביי ליפול ארצה ולהתוודות על חטאיהם בפניי. בצער מלווה בכעס, אכריע את התבל כולה, לא אחוס על איש, ואעורר יראה בקרב כל אויביי. אני רוצה להפוך את פני האדמה לעי חורבות שבו ישכנו כל אויביי, ומאותו רגע ואילך אמנע מהם להשחית שוב את האנושות."