דבר אלוהים | שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

דבר אלוהים | שיקום חייו הרגילים של האדם והובלתו אל יעד נפלא

האדם מבין מעט את העבודה הנוכחית ואת העבודה העתידית, אך הוא לא מבין את היעד שהאנושות תבוא אליו. כברוא, על האדם למלא את חובתו של ברוא: על האדם להיות חסיד של אלוהים בכל אשר אלוהים עושה, ועליכם לפעול בכל דרך שאצווה עליכם.

אתם לא יכולים לערוך סידורים בעצמכם, ואתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם – הכל צריך להיות נתון לחסדו של אלוהים, וידיו הן ששולטות בכל. אילו עבודתו של אלוהים הייתה מראש מספקת לאדם מטרה ויעד סופי ונפלא, ואילו אלוהים היה משתמש בכך כדי לשבות את לבו של האדם ולגרום לו להיות חסיד שלו – אם אלוהים היה חותם הסכם עם האדם – הרי שלא היה זה כיבוש ולא הכנת חיי האדם. אילו אלוהים היה משתמש במטרה כדי לשלוט באדם ולזכות בלבו, הרי שאלוהים לא היה הופך את האדם למושלם, ולא היה מסוגל לזכות באדם, אלא שהוא היה משתמש ביעד שלו כדי לשלוט בו. אין דבר שחשוב לאדם יותר מאשר יעדו הסופי והשאלה אם יש דבר טוב שאפשר לקוות לו. אילו קיבל האדם תקווה יפה במהלך עבודת הכיבוש, ואילו קיבל האדם יעד הולם שאליו ישאף לפני עבודת הכיבוש, לא זו בלבד שכיבוש האדם לא היה משיג את ההשפעה הרצויה, אלא שהדבר היה גם משנה את השפעת עבודת הכיבוש. כלומר, עבודת הכיבוש משיגה את התוצאה הרצויה באמצעות סילוק גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם, שיפוט האדם על טבעו המרדני והמטת ייסורים על האדם. היא לא משיגה את השפעתה באמצעות חתימת הסכם עם האדם, כלומר על-ידי הענקת ברכות וחסד לאדם, אלא על-ידי חשיפת נאמנותו של האדם באמצעות גזלת חירותו וסילוק סיכוייו העתידיים. זוהי מהותה של עבודת הכיבוש. אילו ניתנה לאדם תקווה נהדרת מלכתחילה, ועבודת הייסור והשיפוט הייתה נעשית לאחר מכן, האדם היה מקבל על עצמו את הייסורים ואת השיפוט על סמך העובדה שיש לו סיכויים עתידיים, ובסופו של דבר, הברואים לא היו נשמעים לבורא ללא תנאים ולא היו עובדים אותו ללא תנאים. במצב כזה, היה מתקיים רק ציות עיוור, מתוך בורות, או שהאדם היה מציב לאלוהים דרישות מתוך עיוורון, ולכן לא ניתן היה לכבוש את לב האדם באופן מלא. כתוצאה מכך, אין בכוחה של עבודת כיבוש כזו להביא לכך שאלוהים יזכה באדם ולכך שהאדם יעיד על אלוהים. ברואים כאלה לא יוכלו למלא את חובתם ורק ינסו להתמקח עם אלוהים – זה לא יהיה כיבוש, אלא רחמים וברכה. הבעיה הגדולה ביותר עם האדם היא שהוא חושב אך ורק על גורלו וסיכוייו העתידיים, שהוא סוגד אליהם כאלילים. האדם עוסק בחיפוש אחר אלוהים לשם גורלו וסיכוייו העתידיים – הוא לא עובד את אלוהים משום אהבתו כלפי אלוהים. על כן, במהלך כיבוש האדם, יש לסלק את אנוכיותו של האדם, את חמדנותו ואת המחסומים הגדולים ביותר הניצבים בפני עבודתו את אלוהים. כך ניתן יהיה להשיג את ההשפעות הרצויות של כיבוש האדם. כתוצאה מכך, בכיבוש המוקדם ביותר של האדם, יש לטהרו תחילה משאיפותיו המופלגות ומחולשותיו החמורות ביותר, ובכך לחשוף את אהבתו של האדם לאלוהים ולשנות את הכרתו את החיים האנושיים, את השקפתו על אלוהים ואת משמעות קיומו. כך מטוהרת אהבתו של האדם כלפי אלוהים ולבו נכבש. אולם בגישתו של אלוהים כלפי כל ברואיו, הוא לא כובש לשם כיבוש בלבד. במקום זאת, אלוהים כובש כדי לזכות באדם למען כבודו של אלוהים, וכדי להשיב את דמותו המוקדמת ביותר והמקורית של האדם. אילו אלוהים היה כובש אך ורק כדי לכבוש, הייתה אובדת בכך חשיבותה של עבודת הכיבוש. כלומר, אם אלוהים היה מנער את חוצנו מהאדם לאחר שהוא כבש אותו, ונעשה אדיש לחייו ולמותו, זה לא היה ניהול האנושות, וכיבוש האדם לא היה למען ישועתו. לב לבה של עבודת הישועה היא אך ורק לזכות באדם לאחר כיבושו, ולהביאו בסופו של דבר אל יעד נפלא. רק בכך ניתן להשיג את המטרה, שהיא ישועת האדם. במילים אחרות, הציפיות היחידות שמקומן בלבם של כל הברואים הן שהאדם יגיע ליעד יפהפה ויבוא אל המנוחה, וזו העבודה שעל הבורא לעשות. אילו האדם היה עושה את העבודה הזו, היא הייתה מוגבלת מדי: היא הייתה מקדמת את האדם במידת מה, אך היא לא הייתה מסוגלת להביא אותו אל יעדו הנצחי. האדם לא מסוגל לקבוע את גורל האדם, והוא אף לא מסוגל להבטיח את סיכוייו ויעדו העתידיים של האדם. עם זאת, העבודה שאלוהים עושה היא שונה. היות שהוא ברא את האדם, אלוהים מנהיג אותו. היות שהוא מושיע את האדם, אלוהים יושיע אותו כליל ויזכה בו באופן מלא. היות שהוא מנהיג את האדם, אלוהים יביא אותו אל היעד הראוי לו. היות שהוא ברא את האדם ושהוא מנהל אותו, על אלוהים לשאת באחריות לגורלו ולסיכוייו העתידיים של האדם. זו העבודה שעושה הבורא. על אף שעבודת הכיבוש מוגשמת על-ידי טיהור האדם מסיכוייו העתידיים, בסופו של דבר יש להביא את האדם אל היעד הראוי לו, שאותו אלוהים הכין עבורו. הסיבה לכך שיש לאדם יעד ושגורלו מובטח היא בדיוק העובדה שאלוהים מכין אותו. כאן, היעד הראוי שבו מדובר אינו תקוותיו וסיכוייו של האדם שמהם הוא טוהר בימים עברו – יש הבדל בין השניים. הדברים שהאדם מקווה להם ועוסק בהם הם הכמיהות שלו בעיסוקו ברצונות הראוותניים של הבשר והדם ולא יעדו של האדם. לעומת זאת, הדברים שאלוהים הכין עבור האדם הם הברכות וההבטחות שהאדם מקבל לאחר שהוא מטוהר, שאותן הכין אלוהים לאדם לאחר בריאת העולם. הן לא נגועות בבחירותיו, השקפותיו, דמיונו או בשרו ודמו של האדם. היעד הזה לא הוכן עבור אדם מסוים – זהו מקום המנוחה המיועד לכלל האנושות, ולפיכך, זהו היעד הראוי ביותר עבור האנושות.

הבורא מתכוון לתזמר את כל הברואים. אין להשליך הצידה או לא להישמע לכל דבר שאלוהים עושה, ואין להתמרד נגד אלוהים. עבודתו של אלוהים בסופו של דבר תשיג את מטרותיו, ובכך הוא יזכה לכבוד. כיום, מדוע לא אומרים שאתם צאצאי מואב או בניו של התנין הגדול האדום כאש? מדוע לא מדברים עוד על העם הנבחר, אלא רק על ברואים? הברוא – זה היה שמו המקורי של האדם, וזוהי זהותו המולדת. השמות משתנים רק משום שהעידנים והתקופות שבהם נעשית העבודה הם שונים. למעשה, האדם הוא ברוא רגיל. כל הברואים, בין שהם המושחתים ביותר או הקדושים ביותר, חייבים למלא את חובתו של ברוא. כשאלוהים מבצע את עבודת הכיבוש, הוא לא שולט בכם באמצעות הסיכויים העתידיים שלכם, גורלכם או יעדכם. למעשה, אין צורך לעבוד באופן כזה. מטרתה של עבודת הכיבוש היא לגרום לאדם למלא את חובתו של ברוא, כלומר לגרום לו לעבוד את הבורא. רק לאחר מכן, הוא יכול לבוא אל היעד הנפלא. גורלו של אדם נתון בידי אלוהים. אתם לא מסוגלים לשלוט בעצמכם: על אף שהאדם תמיד מתרוצץ ומתעסק בדברים למען עצמו, האדם עדיין לא מסוגל לשלוט בעצמו. אילו ידעתם מהם סיכוייכם העתידיים, ואילו הייתם מסוגלים לשלוט בגורלכם, האם עדיין הייתם ברואים? לסיכומו של עניין, ללא קשר לטיבה של עבודתו של אלוהים, כל עבודתו נעשית למען האדם. כך למשל השמיים והארץ וכל צבאם, שאלוהים ברא כדי לשרת את האדם: הירח, השמש והכוכבים שהוא יצר למען האדם, בעלי החיים והצמחים, האביב, הקיץ, הסתיו והחורף, וכן הלאה – כל אלה הם למען קיומו של האדם. על כן, גם אם אלוהים מייסר את האדם ושופט אותו, הכל נועד לישועת האדם. אפילו שהוא עוקר מהאדם את תקוותיו האנושיות, הדבר נועד לטהר אותו, וטיהור האדם הוא למען קיומו. יעדו של האדם נתון בידי הבורא, ולכן כיצד יכול האדם לשלוט בעצמו?

ברגע שתושלם עבודת הכיבוש, האדם יובא אל עולם נפלא. החיים האלה יהיו על פני האדמה, כמובן, אך הם יהיו שונים לחלוטין מחיי האדם כיום. אלה יהיו חיי האנושות לאחר שאלוהים יכבוש את האנושות כולה. זו תהיה התחלה חדשה לאדם על פני האדמה, והעובדה שיהיו לאנושות חיים כאלה תהיה ההוכחה לכך שהאדם בא אל מישור חדש ורב-כבוד. זו תהיה ההתחלה של חיי האדם ואלוהים על פני האדמה. הבסיס לחיים יפהפיים כאלה חייב להיות שלאחר שאלוהים טיהר את האדם וכבש אותו, האדם נשמע לבורא. על כן, עבודת הכיבוש היא השלב האחרון בעבודתו של אלוהים לפני שהאדם בא אל היעד הנפלא. החיים האלה הם החיים העתידיים של האדם על פני האדמה, החיים היפהפיים ביותר על פני האדמה, החיים שהאדם עורג אליהם והחיים שהאדם לא זכה בהם אי-פעם בתולדות העולם. החיים האלה הם התוצאה הסופית של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים, הדבר שהאנושות נכספת אליו יותר מכל וכן הבטחתו של אלוהים לאדם. אך ההבטחה הזו לא יכולה להתגשם מיד: האדם יבוא אל יעדו העתידי רק לאחר שתושלם עבודת אחרית הימים ולאחר שאלוהים יכבוש אותו לגמרי, כלומר לאחר שהשטן יובס לחלוטין. אופיו של האדם כבר לא יהיה אופיו של חוטא לאחר שאלוהים יזכך אותו. זאת משום שזה יהיה לאחר שאלוהים יביס את השטן, ולכן לא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים, ולא יהיו עוד כוחות עוינים שיוכלו עוד לתקוף את בשרו ודמו של האדם. על כן, האדם יהיה חופשי וקדוש – הוא ייווכח בנצח. רק אם כוחות החושך העוינים יסוכלו, האדם יהיה חופשי בכל אשר יפנה, וללא מרדנות או התנגדות. כדי שמצבו של האדם יהיה תקין, נחוץ רק לכבול את השטן. מצבו של האדם לא תקין כיום משום[א] שהשטן עושה שמות בכל מקום על פני האדמה, ומשום שעבודת הניהול של אלוהים עדיין לא הגיעה אל סופה. לאחר שהשטן יובס, האדם ייצא לחופשי לגמרי. כשהאדם יזכה באלוהים וייחלץ מתחומו של השטן, הוא יחזה בשמש הצדקה. הוא יזכה שוב בחיים הראויים לאדם רגיל. הוא יזכה מחדש בכל מה שאמור להיות לאדם רגיל, כגון היכולת להבחין בין טוב ורע, ההבנה איך לאכול ולהתלבש והיכולת לחיות חיים רגילים. אפילו אילו הנחש לא היה מצליח לפתות את חווה, חייו של האדם היו אמורים להיות חיים רגילים כאלה לאחר שהוא נברא בראשית. הוא היה אמור לאכול, להתלבש ולנהל חיים של אדם רגיל על פני האדמה. אולם לאחר שהאדם הפך למסואב, החיים האלה הפכו לחלום בהקיץ, ועד היום, האדם לא מעז להעלות בדמיונו דברים כאלה. למעשה, החיים היפהפיים האלה שהאדם עורג להם הם הכרח: אילולא היה לאדם יעד כזה, חייו המסואבים על פני האדמה לעולם לא היו נפסקים, ואילולא היו חיים יפהפיים כאלה, גורלו של השטן והעידן שבו השטן מולך בעולם לא היו באים על סופם. האדם חייב להגיע למישור שמחוץ להישג ידם של כוחות החושך. כשהוא יעשה זאת, הדבר יוכיח שהשטן הובס. כך, כשהשטן לא יפריע עוד, אלוהים עצמו ישלוט באנושות, והוא יפקד וישלוט בכל חיי האדם. רק מצב כזה ייחשב לתבוסת השטן. חיי האדם כיום הם בעיקר חיי זוהמה, והם עדיין חיי סבל וצרה. המצב הזה לא יכול להיקרא תבוסה של השטן. האדם עדיין לא נמלט מים הצרות, ועדיין לא נמלט ממצוקת חייו של האדם, או מהשפעת השטן, והוא עדיין מכיר את אלוהים באופן מזערי בלבד. השטן ברא את כל מצוקותיו של האדם, השטן הוא זה שהביא את הסבל אל חיי האדם, ורק כשהשטן ייכבל, האדם יהיה מסוגל להימלט לחלוטין מים הצרות. עם זאת, הדרך לכבול את השטן היא לכבוש את לבו של האדם ולזכות בו, ולהפוך את האדם לשלל הקרב בשטן. כיום, האדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם לפני שיש לו חיים של אדם רגיל על פני האדמה, ואלה מטרות שהאדם מנסה להשיג לפני שהשטן נכבל. במהותו של דבר, כשהאדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם, או בניסיון להביא תועלת אדירה, הוא למעשה נמלט מהשפעתו של השטן: האדם עוסק בהפיכה למתגבר, אך הסוף הגמור יהיה כשהוא יימלט מהשפעתו של השטן. רק כשהאדם יימלט מהשפעתו של השטן, הוא יוכל לחיות חיים של אדם רגיל על פני האדמה, חיים של עבודת האל. כיום, האדם עוסק בהפיכה למתגבר ולמושלם לפני שיש לו חיים של אדם רגיל על פני האדמה. הוא עוסק בכך בעיקר כדי להתנקות ולהנהיג את האמת, וכדי להיות מסוגל לעבוד את הבורא. אם יהיו לאדם חיים של אדם רגיל על פני האדמה, חיים ללא מצוקות או צרה, הרי שהאדם לא יעסוק בהפיכה למתגבר. "ההפיכה למתגבר" ו"ההפיכה למושלם" הן מטרות שאלוהים נותן לאדם לעסוק בהשגתן, ובאמצעות העיסוק בהשגת המטרות האלה, אלוהים גורם לאדם להנהיג את האמת ולהביא לידי ביטוי חיים בעלי חשיבות. המטרה היא להשלים את האדם ולזכות בו, והעיסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם הוא רק אמצעי. אם האדם יבוא אל היעד הנפלא בעתיד, לא ידובר עוד בהפיכה למתגבר ולמושלם. כל ברוא ימלא את חובתו וזה הכל. כיום, אלוהים גורם לאדם לעסוק בדברים האלה בסך הכל על מנת להגדיר לאדם טווח פעולה, כדי שעיסוקו של האדם יהיה ממוקד ומעשי יותר. אלמלא כן, עיסוקו של האדם בניסיון להיווכח בחיי נצח היה מעורפל ומופשט מדי, ואילו זה היה המצב, האדם היה עוד יותר מעורר רחמים, הלא כן? עיסוק כזה, ללא יעדים או עקרונות, כמוהו כהטעיה עצמית, הלא כן? בסופו של דבר, מטבע הדברים, העיסוק הזה לא היה נושא פרי. בסופו של יום, האדם היה עדיין חיי בתחומו של השטן, ולא היה מסוגל להיחלץ ממנו. למה לו לקיים עיסוק כזה חסר מטרה? כשהאדם יבוא אל היעד הנצחי, הוא לא יעבוד את הבורא, ומשום שהאדם יזכה בישועה וייווכח בנצח, הוא לא יעסוק באף מטרה, ויתרה מזאת, הוא לא יצטרך לדאוג עוד שהשטן צר עליו. זה יהיה הרגע שבו האדם ידע את מקומו וימלא את חובתו, ואפילו אם בני האדם לא יעברו ייסורים ושיפוט, כל אחד מהם ימלא את חובתו בעת הזו, האדם יהיה ברוא הן בזהותו והן במעמדו. לא תתקיים עוד הבחנה בין בכירים וזוטרים. בסך הכל, כל אדם ימלא תפקיד שונה. עם זאת, האדם עדיין יחיה ביעד מסודר והולם לאנושות, האדם ימלא את חובתו על מנת לעבוד את הבורא, ואנושות כזו תהיו האנושות לנצח. באותה עת, האדם יזכה בחיים שמוארים באורו של אלוהים, חיים תחת השגחתו והגנתו של אלוהים, וחיים ביחד עם אלוהים. האנושות תחיה חיים רגילים על פני האדמה, והאנושות כולה תיווכח בדרך הנכונה. תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים תביס את השטן לחלוטין, ופירוש הדבר הוא שאלוהים ישיב את צלמו המקורי של האדם לאחר בריאתו, וכך אלוהים יגשים את כוונתו המקורית. בראשית, לפני שהשטן השחית את האנושות, האנושות חיה חיים רגילים על פני האדמה. לאחר מכן, אחרי שהשטן השחית אותו, האדם איבד את החיים הרגילים האלה, וכך החלה עבודת הניהול של אלוהים והקרב בשטן להשבת חייו הרגילים של האדם. רק עם תום עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, יחלו באופן רשמי חיי האנושות כולה על פני האדמה. רק אז יהיו לאדם חיים נפלאים, ורק אז אלוהים ישיב את התכלית המקורית של בריאת האדם בראשית, וכן את דמותו המקורית של האדם. לכן, לאחר שיהיו לאדם חיים רגילים של אנושות על פני האדמה, הוא יפסיק לעסוק בהפיכה למתגבר ולמושלם, משום שהאדם יהיה קדוש. הניצחון והשלמות שהאדם מדבר עליהם הם המטרות שאלוהים העניק לאדם לעיסוקו במהלך הקרב בין אלוהים והשטן, והמטרות האלה קיימות רק מפני שהאדם הושחת. הדרך להביס את השטן היא לתת לכם מטרה ולגרום לכם לעסוק בהגשמתה. כשאלוהים דורש מכם להיות מתגברים, להפוך למושלמים או לשמש אותו, אתם נדרשים לשאת עדות, כדי לבייש את השטן. בסופו של דבר, האדם יחיה חיים של אדם רגיל על פני האדמה, והאדם יהיה קדוש. כשזה יקרה, האם בני האדם עדיין ישאפו להפוך למתגברים? הם כולם ברואים, הלא כן? ההפיכה למתגברים וההפיכה למושלמים הן מטרות שמופנות שתיהן כלפי השטן וכלפי זוהמת האדם. המילה "מתגבר" מתייחסת לניצחון על השטן ועל הכוחות העוינים, הלא כן? כשאתם אומרים שהפכתם למושלמים, מה בכם הפך למושלם? התנערתם מהטבע השטני המושחת שלכם, כדי שתוכלו לרחוש אהבה עילאית כלפי אלוהים, הלא כן? הדברים האלה נאמרים ביחס לדברים המזוהמים שבאדם, וביחס לשטן. הם לא נאמרים ביחס לאלוהים.

כיום, אם אתם לא עוסקים בהפיכה למתגברים ולמושלמים, הרי שבעתיד, כשהאנושות תחיה חיים רגילים על פני האדמה, לא תהיה הזדמנות לעיסוק כזה. בשלב הזה, סופו של כל אדם כבר יהיה גלוי. בשלב הזה, יהיה ברור אילו בני אדם אתם, ואם תרצו להיות מתגברים או להפוך למושלמים, הדבר יהיה בלתי-אפשרי. העניין הוא רק שהאדם ייענש על מרדנותו לאחר שהיא תתגלה. בשלב הזה, עיסוקו של האדם לא יהיה מרומם מעיסוקים של אחרים, כך שבני אדם מסוימים יהיו מתגברים ואחרים יהפכו למושלמים, או שאחרים יהיו בניו הבכורים של אלוהים ואחרים יהיו בני האל. הם לא יעסקו בדברים האלה. כולם יהיו ברואי אל, כולם יחיו על פני האדמה, וכולם יחיו ביחד עם אלוהים על פני האדמה. עכשיו ניטש הקרב בין אלוהים והשטן. זה זמן שבו הקרב הזה טרם נשלם, זה זמן שבו האדם עדיין לא נפל לגמרי בנחלתו של אלוהים, וזו תקופת מעבר. לכן, נדרש מהאדם להפוך למתגבר או לאחד מאנשי האל. כיום יש הבדלי מעמדות, אך כשיבוא היום, לא יהיו הבדלים כאלה: מעמדם של כל המנצחים יהיה זהה – הם כולם יהיו בני אדם כשירים, והם כולם יחיו בשוויון על פני האדמה. פירוש הדבר הוא שהם כולם יהיו ברואים כשירים, והם יקבלו את אותם הדברים. מפני שהעידנים של עבודתו של אלוהים שונים, ומפני שמטרות עבודתו שונות אף הן, אם העבודה הזו נעשית בכם, אתם זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים. אילו העבודה הזו הייתה נעשית בארצות אחרות, תושבי הארצות האלה היו זכאים להפוך לקבוצת בני האדם הראשונה שתיכבש ולקבוצת בני האדם הראשונה שאלוהים יהפוך למושלמים. כיום, העבודה הזו לא מתבצעת בארצות אחרות, ולכן תושבי הארצות האלה לא זכאים להפוך למושלמים ולמתגברים, והם לא מסוגלים להפוך לקבוצה הראשונה. משום שמטרת עבודתו של אלוהים שונה, העידן של עבודתו של אלוהים שונה, והיקף העבודה שונה. לכן יש קבוצה ראשונה, הלא היא המתגברים, וכך גם תהיה קבוצה שנייה של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים. לאחר שתהיה הקבוצה הראשונה של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים, היא תהווה דוגמה ומופת, וכך בעתיד, יהיו קבוצה שנייה ושלישית של בני אדם שאלוהים יהפוך למושלמים. אולם בהסתכלות הנצחית, כל הקבוצות יהיו זהות, ולא יהיו להן מעמדות שונים. בני האדם בקבוצות השונות פשוט יהפכו למושלמים בזמנים שונים, ולא יהיה הבדל במעמדם. בבוא היום שבו אלוהים ישלים את כולם, והעבודה של התבל כולה תושלם, לא יהיה הבדל במעמדות, וכולם יהיו במעמד שווה. כיום, העבודה הזו נעשית בקרבכם, כדי שתהפכו למתגברים. אילו היא הייתה מתבצעת באנגליה, אנגליה הייתה מאיישת את הקבוצה הראשונה, בדיוק כפי שאתם תאיישו אותה. אני פשוט אדיב במיוחד בכך שאני מבצע את עבודתי בקרבכם כיום. אלמלא הייתי עושה את העבודה הזו בכם, אתם הייתם שייכים לקבוצה השנייה, או השלישית, או הרביעית או החמישית. הדבר נובע פשוט מההבדל בסדר העבודה. במילים "הקבוצה הראשונה והקבוצה השנייה", אין הכוונה שקבוצה אחת מתעלה על רעותה. הן רק מסמלות את הסדר שבו בני האדם הופכים למושלמים. כיום, אני משתף אתכם בדברים האלה, אך מדוע הם לא נודעו לכם קודם לכן? משום שללא תהליך, בני האדם נוטים להיות קיצוניים. לדוגמה, ישוע אמר בזמנו: "כפי שיצאתי לדרך, כך אגיע." כיום, בני אדם רבים התאהבו בדברים האלה, והם רוצים רק לעטות גלימות לבנות ולהמתין להילקחותם השמיימה. לפיכך, יש דברים רבים שלא יכולים להיאמר מוקדם מדי. אילו הם היו נאמרים מוקדם מדי, האדם היה בוחר בדרכים קיצוניות. שיעור קומתו של האדם עלוב מדי, והוא לא מסוגל להבין לאשורה את האמת הטמונה בדברים האלה.

כשהאדם ישיג חיים אמיתיים של אדם על פני האדמה, כל כוחות השטן יכבלו והאדם יחיה בקלות על פני האדמה. הדברים לא יהיו מורכבים כמו שהם כיום: יחסים אנושיים, יחסים חברתיים, יחסים משפחתיים מורכבים... הם כל כך מעצבנים, וכל כך כאובים! חייו של האדם כאן הם כל כך אומללים! לאחר שהאדם ייכבש, לבו ודעתו ישתנו: יהיה לו לב שירא את אלוהים ולב שאוהב את אלוהים. לאחר שאלוהים יכבוש את כל בני האדם בתבל שרוצים לאהוב אותו, כלומר לאחר שהשטן יובס, ולאחר שהשטן וכל כוחות החושך יכבלו, חייו של האדם על פני האדמה יהיו שלווים, והוא יהיה מסוגל לחיות בחופשיות על פני האדמה. אם חיי האדם יהיו ללא יחסים של בשר ודם וללא המורכבויות שמביאים הבשר והדם, הם יהיו קלים בהרבה. יחסי הבשר והדם של האדם הם מורכבים מדי, והעובדה שיש לאדם יחסים כאלה מוכיחה שהוא עדיין לא השתחרר מהשפעתו של השטן. אילו היו לכם יחסים כאלה עם האחים והאחיות, ואם היו לכם יחסים כאלה עם משפחתכם הרגילה, לא היו לכם דאגות, ולא הייתם צריכים לדאוג מאף אדם. אין מצב טוב מזה, וכך, האדם ישתחרר ממחצית מסבלו. כשהאדם יחיה חיים אנושיים רגילים על פני האדמה, הוא ידמה למלאך. על אף שהוא עדיין יהיה בשר ודם, הוא ידמה מאוד למלאך. זו ההבטחה הסופית – זו ההבטחה האחרונה שהאדם מקבל. כיום, האדם עובר ייסורים ומשפט. האם אתם חושבים שהעובדה שהאדם חווה דברים כאלה היא חסרת משמעות? האם ייתכן שעבודת הייסורים והמשפט מתבצעת ללא סיבה? בעבר, נאמר שייסור האדם ושיפוטו שווי ערך להשלכתו לבור התהום, כלומר ניטלים ממנו גורלו וסיכוייו העתידיים. כל זה נועד למטרה אחת: טיהור האדם. האדם לא מושלך בכוונה תחילה לבור התהום, ואלוהים לא מנער את חוצנו ממנו. במקום זאת, כל זה נועד כדי לטפל במרדנות שבאדם, כדי שניתן יהיה לטהר בסופו של דבר את כל הדברים באדם, על מנת שהוא יוכל להכיר את אלוהים באמת ולהיות כמו אדם קדוש. אם זה ייעשה, הכל יוגשם. למעשה, לאחר הטיפול בדברים שבאדם שיש לטפל בהם, ולאחר שהאדם יישא עדות מהדהדת, השטן יובס, וגם אם חלק מהדברים האלה שבאדם מלכתחילה לא יטוהרו לגמרי, ברגע שהשטן יובס, הוא כבר לא יגרום לבעיות, ובשלב הזה, האדם יטוהר לחלוטין. האדם מעולם לא חווה חיים כאלה, אך לאחר שהשטן יובס, הכל יבוא על מקומו בשלום, והדברים הפעוטים שבאדם ייפתרו כולם. כל שאר הבעיות יסתיימו ברגע שהבעיה המרכזית תיפתר. במהלך התגלמותו של אלוהים כבשר ודם על פני האדמה, כשהוא עושה את עבודתו באופן אישי בקרב בני האדם, כל העבודה שהוא עושה נועדה להביס את השטן, והיא יביס את השטן על-ידי כיבוש האדם והשלמתכם. כשתישאו עדות מהדהדת, גם זה יהיה אות לתבוסתו של השטן. ראשית האדם נכבש, ובסופו של דבר הוא הופך למושלם לחלוטין, כדי להביס את השטן. עם זאת, במהותו של דבר, תבוסתו של השטן מלווה גם בישועת האנושות כולה מים הצרות החלול הזה. ללא קשר לשאלה אם העבודה הזו מתבצעת בתבל כולה או רק בסין, היא נועדה כולה להבסת השטן ולהושעת האנושות כולה, כדי שהיא תוכל לבוא אל המנוחה. הבינו, בשרו ודמו הרגילים של אלוהים בהתגלמותו נועדו בדיוק להבסת השטן. עבודתו של אלוהים בהתגלמותו נועדה להביא ישועה לכל אדם באשר הוא אשר אוהב את אלוהים, היא נועדה לכבוש את האנושות כולה ויתרה מזאת, היא נועדה להביס את השטן. לא ניתן להפריד את לב לבה של עבודת הניהול של אלוהים מהבסת השטן כדי להביא ישועה לאנושות כולה. מדוע בחלקים כה רבים מהעבודה הזו, נאמר תמיד שעליכם לשאת עדות? וכלפי מי מופנית העדות הזו? היא מופנית לשטן, נכון? העדות הזו היא על אלוהים, והיא נועדה להעיד שעבודתו של אלוהים השיגה את התוצאה הרצויה. נשיאת העדות מתקשרת לעבודה של הבסת השטן. אלמלא היה קרב בשטן, האדם לא היה נדרש לשאת עדות. משום שאלוהים חייב להביס את השטן במקביל להושעת האדם, אלוהים דורש שהאדם ישא עליו עדות בפני השטן. באמצעות העדות הזו, הוא מושיע את האדם ונלחם בשטן. כתוצאה מכך, האדם הוא גם מושא הישועה וגם כלי להבסת השטן, ולכן, האדם נמצא בלב לבה של עבודת הניהול המלאה של אלוהים, והשטן הוא בסך הכל מושא ההשמדה והאויב. ייתכן שאתם מרגישים שלא עשיתם דבר, אך משום השינויים בטבעכם, נשאתם עדות, והעדות הזו מופנית אל השטן ולא כלפי האדם. האדם לא כשיר ליהנות מעדות כזו. איך ייתכן שהוא יבין את העבודה שאלוהים עושה? מושא מאבקו של אלוהים הוא השטן. לעומת זאת, האדם הוא רק מושא הישועה. לאדם יש הטבע השטני המושחת, והוא לא מסוגל להבין את העבודה הזו. זאת משום ההשחתה של השטן. הטבע הזה לא שייך לאדם מבראשית, אלא שהשטן גרם לו. כיום, עבודתו העיקרית של אלוהים היא להביס את השטן, כלומר לכבוש את האדם לחלוטין, כדי שהאדם יוכל לשאת עדות סופית על אלוהים בפני השטן. כך יוגשמו כל הדברים. במקרים רבים, לעיניכם הבלתי מזוינת, נדמה שדבר לא קרה, אך למעשה, העבודה כבר הושלמה. האדם דורש שכל עבודת ההשלמה תהיה גלויה, אך מבלי שהפכתי את העבודה לגלויה, השלמתי את עבודתי. זאת משום שהשטן נשמע לי כעת, ופירוש הדבר הוא שהוא נחל תבוסה גמורה, ושכל חוכמתו, עוצמתו וסמכותו של אלוהים הביסו את השטן. זו בדיוק העדות שיש לשאת, ועל אף שהדבר לא מתבטא באדם בבירור, ועל אף שהדבר לא נראה לעין, השטן כבר הובס. העבודה הזו מכוונת כולה כלפי השטן, והיא מתבצעת משום הקרב בשטן. לכן, יש דברים רבים שהאדם לא חושב שהם הצליחו, אך אשר הצליחו זה מכבר, בעיני אלוהים. זו אחת מהאמיתות הפנימיות של כל עבודתו של אלוהים.

לאחר שהשטן יובס – כלומר לאחר שהאדם ייכבש לגמרי – האדם יתפוס שכל העבודה נועדה לישועתו, ושאמצעי הישועה הם לזכות בו מחדש מידי השטן. עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים מחולקת לשלושה שלבים: עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. שלושת שלבי העבודה האלה נועדו כולם לישועת האנושות, כלומר הם נועדו לישועת האנושות שהשטן השחית באופן חמור. עם זאת, השלבים האלה נועדו גם כדי לאפשר לאלוהים להילחם בשטן. לפיכך, בדיוק כמו שעבודת הישועה נחלקת לשלושה שלבים, כך גם הקרב בשטן מחולק לשלושה שלבים, ושני ההיבטים האלה של עבודתו של אלוהים מתבצעים בעת ובעונה אחת. הקרב בשטן נועד למעשה לישועת האנושות, ומשום שהעבודה של ישועת האנושות היא לא דבר שאפשר להשלים בשלב אחד, הקרב בשטן גם הוא מחולק לשלבים ולתקופות, והמלחמה ניטשת בשטן בהתאם לצרכיו של האדם ולמידה שבה השטן השחית אותו. ייתכן שבדמיונו של האדם, הוא מאמין שבקרב הזה, אלוהים יתחמש כנגד השטן כפי ששני צבאות נלחמים זה בזה. זה רק דבר שבינתו של האדם מסוגלת לדמיין, וזה רעיון מאוד עמום ולא מציאותי, אך זה מה שהאדם סבור. ומשום שאני אומר כאן שהאמצעי לישועת האדם הוא הקרב בשטן, האדם מדמיין שכך נערך הקרב הזה. בעבודה של ישועת האדם, התבצעו שלושה שלבים, כלומר הקרב בשטן חולק לשלושה שלבים לפני תבוסתו המלאה של השטן. אולם האמת הפנימית של כלל עבודת הקרב בשטן היא שתוצאותיה מושגות באמצעות הרעפת חסד על האדם, ובאמצעות ההפיכה לקורבן החטאת של האדם, כיבוש האדם והפיכת האדם למושלם. לאמיתו של דבר, הקרב בשטן אין פירושו התחמשות כנגד השטן, אלא ישועת האדם, הכנת חייו של האדם ושינוי טבעו של האדם כך שהוא יוכל לשאת עדות על אלוהים. כך השטן יובס. השטן יובס באמצעות שינוי טבעו המושחת של האדם. לאחר שהשטן יובס, כלומר לאחר שהאדם זכה בישועה מלאה, השטן המבויש יהיה כבול לחלוטין, וכך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, מהות הישועה של האדם היא הקרב בשטן, והמלחמה בשטן משתקפת בראש ובראשונה בישועת האדם. השלב של אחרית הימים, שבו האדם ייכבש, הוא השלב האחרון של הקרב בשטן וגם השלב האחרון בעבודת הישועה המלאה של האדם מתחומו של השטן. המשמעות הפנימית של כיבוש האדם היא להשיב לבורא לאחר כיבושו את התגלמות השטן, הלא היא האדם שהשטן השחית. כך הוא ייטוש את השטן ויחזור לאלוהים באופן מלא. כך, האדם יזכה בישועה מלאה. על כן, עבודת הישועה היא העבודה האחרונה בקרב בשטן, והשלב האחרון בניהולו של אלוהים לשם הבסת השטן. ללא העבודה הזו, בסופו של דבר, לא ניתן היה להושיע את האדם באופן מלא, לא ניתן היה גם להביס את השטן לחלוטין, והאנושות לעולם לא הייתה מסוגלת לבוא אל היעד הנפלא או להשתחרר מהשפעתו של השטן. כתוצאה מכך, לא ניתן להשלים את עבודת הישועה של האדם לפני שיושלם הקרב בשטן, מכיוון שלב לבה של עבודת הניהול של אלוהים הוא לשם ישועת האנושות. האנושות המוקדמת ביותר הייתה בידיו של אלוהים, אך משום הפיתוי וההשחתה של השטן, השטן כבל את האדם והאדם נפל לו לנחלה. לפיכך, השטן הפך לזה שיש להביסו בעבודת הניהול של אלוהים. משום שהשטן השתלט על האדם, ומשום שהאדם הוא המושא של כל ניהולו של אלוהים, כדי להושיע את האדם, אלוהים צריך לחטוף אותו בחזרה מידי השטן. פירוש הדבר הוא שאלוהים חייב להשיב את האדם לאחר שהוא הוחזק בשבי השטן. השטן מובס באמצעות שינויים בטבעו הישן של האדם אשר משיבים לו את הגיונו המקורי, וכך ניתן לחטוף את האדם, שנלקח בשבי, בחזרה מהשטן. אם האדם ישוחרר מהשפעותיו ומכבליו של השטן, השטן יבויש, האדם יילקח בסופו של דבר בחזרה, והשטן יובס. ומשום שהאדם שוחרר מההשפעה החשוכה של השטן, האדם יהפוך לשלל הקרב הגדול הזה, והשטן יהפוך למושא הענישה, לאחר שהקרב יסתיים. לאחר מכן, עבודת הישועה של האנושות תושלם במלואה.

לאלוהים אין כוונות זדון כלפי ברואיו. משאלתו היחידה היא להביס את השטן. כל עבודתו של אלוהים – בין שמדובר בייסורים ובין שמדובר במשפט – מופנים אל השטן. היא מתבצעת כדי להושיע את האנושות, והיא כל כולה נועדה להביס את השטן, ויש לה רק מטרה אחת: לערוך קרב בשטן עד הסוף המר! ואלוהים לא ינוח ולא ישקוט לפני שהוא יזכה בניצחון על השטן! הוא ינוח אך ורק לאחר שהוא יביס את השטן. משום שכל עבודתו של אלוהים מופנית אל השטן, ומשום שבני האדם שהשטן השחית נמצאים כולם בשליטה של תחומו של השטן ומשום שהם חיים כולם בתחומו של השטן, אילו אלוהים לא היה עורך קרב בשטן ולא היה גורם לבני האדם לעזוב אותו, השטן לא היה מרפה מאחיזתו בבני האדם האלה, ואלוהים לא יכול היה לזכות בהם. אילו אלוהים לא זכה בהם, זו הייתה הוכחה שהשטן לא הובס, ושהוא לא הפסיד בקרב. לפיכך, בתוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, במהלך השלב הראשון, הוא עשה את עבודת החוק; בשלב השני, הוא עשה את העבודה של עידן החסד, כלומר את עבודת הצליבה; בשלב השלישי, הוא עשה את העבודה של כיבוש האנושות. כל העבודה הזו מופנית אל המידה שבה השטן השחית את האנושות. היא מתבצעת כדי להביס את השטן, וכל השלבים כולם נועדו רק להביס את השטן. מהותה של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים היא הקרב בתנין הגדול האדם כאש, והעבודה של ניהול האנושות היא גם העבודה של הבסת השטן, והעבודה של עריכת הקרב בשטן. אלוהים נאבק במשך ששת אלפי שנים, ולפיכך, הוא עבד במשך ששת אלפי שנים, כדי להביא את האדם בסופו של דבר אל מישור חדש. כשהשטן יובס, האדם ישוחרר לחלוטין. זה הכיוון של עבודתו של אלוהים כיום, הלא כן? זה בדיוק הכיוון של העבודה הנוכחית: השחרור המלא של האדם והוצאתו לחופשי, כדי שהוא לא יהיה כפוף עוד לכללים כלשהם, ולא יוגבל בכבלים ובהגבלות. כל העבודה הזו נעשית על פי שיעור קומתכם, ועל פי הצרכים שלכם. פירוש הדבר הוא שאתם מקבלים את מה שאתם יכולים להגשים. לא מצופה מכם לעשות דברים שהם מעבר ליכולתכם כמו ב"אילוץ ברווז לעמוד על ענף". במקום זאת, כל העבודה הזו מתבצעת בהתאם לצרכים שלכם בפעול. כל שלב בעבודה מתבצע על פי הצרכים והדרישות של האדם בפועל, ונועד להביס את השטן. למעשה, בראשית לא היו שום מחסומים בין הבורא וברואיו. השטן גורם לכל המחסומים האלה. האדם איבד את היכולת לראות או לדעת בכל דבר, משום הפרעותיו והשחתתו של השטן. האדם הוא הקרבן, זה שרומה. לאחר שהשטן ינחל תבוסה, הברואים יחזו בבורא, והבורא יתבונן בבוראים ויהיה מסוגל להוביל אותם באופן אישי. אלה בלבד הם החיים שהאדם ראוי להם על פני האדמה. ולכן, עבודתו של אלוהים נועדה בראש ובראשונה להבסת השטן, ולאחר שהשטן יובס, הכל ייפתר. כיום, אתם ראיתם שכשאלוהים בא אל בני האדם, זה אירוע מיוחד. הוא לא בא כדי לבלות את כל ימיו במציאת הפגמים שלכם, לומר דבר כזה או אחר, או פשוט לאפשר לכם לראות איך הוא נראה, ואיך הוא מדבר וחי. אלוהים לא התגלם כבשר רק כדי שתוכלו להביט בו, כדי לפקוח את עיניכם, או כדי לאפשר לכם לשמוע את התעלומות שהוא דיבר עליהן ועל שבעת החותמים שהוא פתח. במקום זאת, הוא התגלם כבשר ודם כדי להביס את השטן. אלוהים בא באופן אישי כבשר ודם אל בני האדם כדי להושיע את האדם ולערוך קרב בשטן, וזו החשיבות של התגלמותו. אילו הוא לא היה עושה זאת כדי להביס את השטן, הוא לא היה עושה את העבודה הזו באופן אישי. אלוהים ירד ארצה כדי לעשות את עבודתו בקרב בני האדם, לגלות את עצמו לאדם ולאפשר לאדם לחזות בו. האם זה עניין פעוט? זה בהחלט משהו מיוחד! המצב שונה מהאופן שבו האדם מדמיין אותו: אלוהים לא סתם בא כדי שהאדם יוכל להביט בו, כדי שהאדם יוכל להבין שאלוהים הוא אמיתי ולא מעורפל וחלול ושאלוהים נשגב אך גם צנוע. האם הדברים יכולים להיות כל כך פשוטים? בדיוק מפני שהשטן השחית את בשרו ודמו של האדם, ומפני שהאדם הוא זה שאלוהים מתכוון להושיע, אלוהים חייב ללבוש בשר ודם כדי להילחם בשטן ולרעות את האדם באופן אישי. רק כך תופק תועלת עבור עבודתו. שתי התגלמויותיו של אלוהים כבשר ודם התקיימו על מנת להביס את השטן, והתקיימו גם על מנת להושיע את האדם באופן יעיל יותר. זאת משום שרק אלוהים יכול להיות זה שעורך קרב בשטן, בין שזו רוח האל ובין שזה בשרו ודמו של האל בהתגלמותו. לסיכומו של עניין, המלאכים לא יכולים להיות אלה שיערכו קרב בשטן, וקל וחומר שהאדם שהשטן השחית לא יכול לערוך את הקרב הזה. למלאכים אין הכוחות הנדרשים לשם כך, והאדם אפילו יותר חסר אונים. לפיכך, אם אלוהים רוצה להכין את חיי האדם, אם הוא רוצה לרדת ארצה באופן אישי כדי להכין את האדם, עליו להתגלם כבשר ודם באופן אישי. כלומר, עליו ללבוש את הבשר והדם באופן אישי, ועם זהותו הטבעית והעבודה שעליו לעשות, עליו לבוא אל בני האדם ולהושיע את האדם באופן אישי. אחרת, אילו רוח האל או האדם היו עושים את העבודה הזו, הקרב הזה לא היה משיג את ההשפעה הרצויה לעולם, והוא לא היה מסתיים לעולם. רק כשאלוהים מתגלם כבשר ודם כדי ללחום בשטן באופן אישי בקרב בני האדם, יש לאדם סיכוי לישועה. יתר על כן, רק כך השטן יבויש ויישאר ללא הזדמנויות לנצל או תוכניות לבצע. רוח האל לא יכולה להגשים את העבודה שמבצע האל בהתגלמותו כבשר ודם, ועל אחת כמה וכמה שאף בן אדם בשר ודם לא מסוגל לבצע את העבודה הזו מטעם אלוהים, מכיוון שהעבודה שהאל בהתגלמותו עושה מתבצעת למען חייו של האדם, ועל מנת לשנות את טבעו המושחת של האדם. אילו האדם היה משתתף בקרב הזה, הוא היה רק נס על נפשו באי-סדר עגום, והוא פשוט לא היה מסוגל לשנות את טבעו המושחת של האדם. הוא לא היה מסוגל להושיע את האדם מהצלב, או לכבוש את כל האנושות המרדנית, אלא רק לבצע מעט עבודה ישנה לפי עקרונות, או עבודה שלא קשורה להבסת השטן. אז מה הטעם? מה חשיבותה של עבודה שלא יכולה לזכות באנושות, וקל וחומר לא מסוגלת להביס את השטן? לכן, רק אלוהים עצמו יכול לערוך את הקרב בשטן, והאדם פשוט לא מסוגל לעשות זאת. חובתו של האדם היא להיות חסיד של אלוהים, מכיוון שהאדם לא מסוגל לעשות את העבודה של פתיחת עידן חדש, ויתרה מזאת, הוא לא מסוגל לבצע את העבודה של עריכת הקרב בשטן. האדם יכול רק לְרַצות את הבורא תחת מנהיגותו של אלוהים עצמו שבאמצעותה יובס השטן. זה הדבר היחיד שהאדם יכול לעשות. לכן, בכל פעם שפורץ קרב חדש – כלומר בכל פעם שמתחילה העבודה של העידן החדש – אלוהים עצמו עושה את העבודה הזו, שבאמצעותה הוא מוביל את העידן כולו, ופותח נתיב חדש לאנושות כולה. השחר של כל עידן הוא התחלה חדשה בקרב בשטן, שבאמצעותה האדם בא אל מישור חדש ויפה יותר, ואל עידן חדש שמוביל אלוהים עצמו. האדם הוא אדון הכל, אך בני האדם שיפלו בנחלתו של אלוהים יהפכו לפירותיהם של הקרבות בשטן. השטן הוא זה שמשחית את הכל, הוא זה שמפסיד בכל הקרבות, ולכן הוא זה שייענש לאחר הקרבות האלה. מבין אלוהים, האדם והשטן, רק השטן יהיה שנוא ודחוי. לעומת זאת, בני האדם שהשטן זכה בהם ושאלוהים לא השיב אותם אליו הופכים לאלה שנענשים בשם השטן. מבין שלושת אלה, כל הדברים צריכים לעבוד רק אלוהים. לעומת זאת, בני האדם שהשטן השחית ושאלוהים השיב אליו והם חסידי אל הופכים לאלה שיקבלו את הבטחתו של אלוהים וישפטו את הרשעים בשם אלוהים. אין ספק שאלוהים ינצח והשטן יובס, אך בקרב בני האדם, יש כאלה שיזכו וכאלה שיפסידו. אלה שינצחו יהיו שייכים למנצח, ואלה שיפסידו יהיו שייכים למפסיד. זה המיון של כל אדם לפי סוגו, זו התוצאה הסופית של כל עבודתו של אלוהים, וזו גם המטרה של כל עבודתו של אלוהים, וזה לא ישתנה. לב לבה של העבודה העיקרית בתוכנית הניהול של אלוהים ממוקדת בישועת האדם, ואלוהים מתגלם כבשר ודם בעיקר לשם החלק הזה, למען העבודה הזו, ועל מנת להביס את השטן. הפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם גם היא נועדה להביס את השטן: הוא התגלם כבשר ודם באופן אישי, והוא נצלב באופן אישי, כדי להשלים את עבודת הקרב הראשון, שהייתה העבודה של גאולת האנושות. בדומה לכך, גם השלב הנוכחי בעבודה מתבצע באופן אישי בידי אלוהים, שהתגלם כבשר ודם כדי לעשות את עבודתו בקרב בני האדם, כדי לומר את דברו וכדי לאפשר לאדם לראות אותו. כמובן, הוא יעשה גם כמות מסוימת של עבודה אחרת לאורך הדרך באופן בלתי נמנע, אך הסיבה העיקרית לכך שהוא מבצע את עבודתו באופן אישי היא על מנת להביס את השטן, לכבוש את האנושות כולה ולזכות בבני האדם האלה. ולכן, עבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם היא באמת משהו מיוחד. אילו מטרתו הייתה רק להוכיח לאדם שאלוהים צנוע וחבוי ושאלוהים אמיתי – אילו מטרתו הייתה רק לעשות את העבודה הזו – הוא לא היה צריך להתגלם כבשר ודם. אפילו אם אלוהים לא היה מתגלם כבשר ודם, הוא יכול היה לחשוף בפני האדם באופן ישיר את צניעותו ואת חביונו, את גדולתו ואת קדושתו, אך אין לכך קשר לעבודה של ניהול האנושות. הדברים האלה לא מסוגלים להושיע את האדם או להשלים אותו, וקל וחומר שהם לא יכולים להביס את השטן. אילו הבסת השטן הייתה כרוכה רק בקרב של רוח האל ברוח אחרת, היה לעבודה הזו אפילו פחות ערך מעשי. היא לא הייתה מסוגלת לגרום לאדם ליפול בנחלתו של אלוהים, והיא הייתה הורסת את גורלו וסיכוייו העתידיים של האדם. היות שכך, יש חשיבות עמוקה לעבודה הנוכחית של אלוהים. היא לא נועדה רק כדי לאפשר לאדם לראות את אלוהים, כדי לפקוח את עיניו של האדם, או כדי לספק לו מעט הנעה ועידוד. אין לעבודה כזו כל חשיבות. אם אתם יכולים לדבר רק על הכרה כזו, הדבר מוכיח שאתם לא מכירים את החשיבות האמיתית של התגלמותו של אלוהים כבשר ודם.

אלוהים עצמו עושה באופן אישי את כל העבודה בתוכנית הניהול שלו. אלוהים עצמו עשה באופן אישי את השלב האשון – את בריאת העולם – ואלמלא כן, אף אחד לא היה מסוגל לברוא את האנושות. השלב השני היה גאולת האנושות כולה, וגם אותו עשה אלוהים עצמו באופן אישי. הדבר מובן מאליו לגבי השלב השלישי: יש צורך אפילו גדול יותר שאלוהים עצמו יבצע את סופה של כל עבודתו. אלוהים עצמו עושה את כל העבודה של גאולת האנושות כולה, כיבושה, הזכייה בה והפיכתה למושלמת. אילו הוא לא היה עושה את העבודה הזו באופן אישי, האדם לא יכול היה לייצג את זהותו של אלוהים או לעשות את עבודתו. על מנת להביס את השטן, על מנת לזכות באנושות ועל מנת להעניק לאדם חיים רגילים על פני האדמה, אלוהים מוביל את האדם באופן אישי ועובד באופן אישי בקרב בני האדם. למען כלל עבודת הניהול של אלוהים, ולמען כל עבודתו, עליו לעשות את העבודה הזו באופן אישי. אם האדם רק מאמין שאלוהים בא כדי להראות את עצמו לאדם וכדי לשמח אותו, האמונות האלה הן חסרות ערך וחסרות חשיבות. הכרתו של האדם שטחית מדי! אלוהים יכול לעשות את העבודה הזו באופן מעמיק ומלא רק כשהוא מבצע אותה בעצמו. האדם לא מסוגל לעשות אותה בשם אלוהים. מכיוון שאין לו הזהות או המהות של אלוהים, הוא לא מסוגל לעשות את העבודה של אלוהים, ואפילו אם הוא היה עושה אותה, לא הייתה לה כל השפעה. בפעם הראשונה שאלוהים התגלם כבשר ודם, הדבר נועד לגאולה, כדי לגאות את כל האנושות מחטא, כדי להקנות לאדם את היכולת להיות מטוהר ולקבל מחילה על חטאיו. אלוהים עושה גם את עבודת הכיבוש באופן אישי בקרב בני האדם. אילו אלוהים היה רק מתנבא במהלך השלב הזה, נביא או אדם מבורך אחר היה יכול לעשות זאת במקומו. אם היו רק התנבאויות, האדם היה יכול למלא את מקומו של אלוהים. עם זאת, אילו האדם היה עושה את העבודה של אלוהים עצמו באופן אישי, והיה עליו להכין את חיי האדם, הוא לא היה מסוגל לעשות את העבודה הזו. אלוהים עצמו חייב לבצע אותה באופן אישי: אלוהים חייב להתגלם כבשר ודם באופן אישי כדי לעשות את העבודה הזו. בעידן הדבר, אילו היו רק התנבאויות, ישעיהו ואליהו הנביא היו יכולים לעשות את העבודה הזאת, ולא היה צורך שאלוהים עצמו יעשה אותה באופן אישי. מפני שהעבודה בשלב הזה לא מסתכמת אך ורק בהתנבאות, ומפני שחשוב עוד יותר שעבודתן של המילים תשמש לכיבוש האדם ולהבסת השטן, האדם לא יכול לעשות את העבודה הזו, ואלוהים עצמו חייב לעשות אותה באופן אישי. בעידן החוק, יהוה עשה חלק מעבודתו של אלוהים, ולאחר מכן הוא אמר כמה דברים ועשה עבודה מסוימת באמצעות הנביאים. זאת משום שהאדם יכול היה למלא את מקומו של יהוה בעבודתו, והחוזים היו יכולים לחזות דברים ולפרש חלומות מסוימים בשם אלוהים. העבודה שנעשתה בראשית לא הייתה העבודה של שינוי ישיר של טבעו של האדם, והיא לא הייתה קשורה לחטאיו של האדם. נדרש מהאדם רק לציית לחוקים. לכן יהוה לא התגלם כבשר ודם והתגלה לאדם. במקום זאת, הוא דיבר באופן ישיר אל משה ואל אחרים, גרם להם לדבר ולעבוד בשמו, וגרם להם לעבוד באופן ישיר בקרב האנושות. השלב הראשון בעבודתו של אלוהים היה להנהיג את האדם. זו הייתה תחילתו של הקרב בשטן, אך הקרב הזה עדיין לא החל באופן רשמי. המלחמה הרשמית בשטן החלקה עם התגלמותו הראשונה של אלוהים, והיא ממשיכה עד היום. האירוע הראשון במלחמה הזו היה צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. צליבתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם הביסה את השטן, וזה היה השלב המוצלח הראשון במלחמה. כשאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מתחיל להכין את חיי האדם באופן ישיר, זו ההתחלה הרשמית של העבודה של הזכייה מחדש באדם, ומפני שזו העבודה של שינוי טבעו הישן של האדם, זו העבודה של עריכת קרב בשטן. שלב העבודה שעשה יהוה בראשית היה בסך הכל הנהגת חיי האדם על פני האדמה. זו הייתה התחלתה של עבודתו של אלוהים, ועל אף שהיא עדיין לא כללה קרבות או עבודה משמעותית, היא הניחה את היסוד לעבודת הקרב העתידית. מאוחר יותר, שלב העבודה השני במהלך עידן החסד כלל את שינוי טבעו הישן של האדם, כלומר אלוהים עצמו הכין את חיי האדם. אלוהים היה חייב לבצע את העבודה הזו באופן אישי: היא דרשה שאלוהים יתגלם באופן אישי כבשר ודם, ואילולא הוא התגלם כבשר ודם, אף אחד אחר לא יכול היה להחליף אותו בשלב הזה בעבודה, משום שהשלב הזה ייצג את עבודת הקרב הישיר בשטן. אילו האדם היה עושה את העבדה הזו בשם אלוהים, כשהאדם היה מתייצב בפני השטן, השטן לא היה נשמע לו ולאדם לא היה סיכוי להביס אותו. האל בהתגלמותו כבשר ודם חייב היה להיות זה שבא להביס את השטן, משום שמהותו של האל בהתגלמותו היא עדיין מהותו של אלוהים, משום שהוא עדיין חיי האדם, ומשום שהוא עדיין הבורא. יהיה אשר יהיה, זהותו ומהותו לא ישתנו. לכן, הוא לבש את הבשר והדם ועשה את העבודה שנועדה לגרום לציותו המוחלט של השטן. במהלך שלב העבודה של אחרית הימים, אילו האדם היה עושה את העבודה הזו והוא היה נדרש לומר את הדברים באופן ישיר, הוא לא היה מסוגל לומר אותם, ואילו נאמרו דברי נבואה, הם לא היו יכולים לכבוש את האדם. בכך שאלוהים לובש בשר ודם, הוא בא כדי להביס את השטן ולגרום לציותו המוחלט. הוא מביס את השטן לחלוטין, כובש את האדם באופן מלא וזוכה באדם לגמרי, ולאחר מכן, שלב העבודה הזה מושלם, וההצלחה מושגת. בניהולו של אלוהים, האדם לא יכול למלא את מקומו של אלוהים. בפרט, העבודה של הנהגת העידן והשקתה של עבודה חדשה חייבת עוד יותר להתבצע באופן אישי בידי אלוהים עצמו. האדם יכול אומנם לתת לאדם התגלות ולספק לו נבואה, אך הוא לא מסוגל לעשות את העבודה שאלוהים חייב לעשות באופן אישי, את עבודת הקרב בין אלוהים עצמו והשטן. במהלך שלב העבודה הראשון, לפני שהחל הקרב בשטן, יהוה הוביל את עם ישראל באופן אישי באמצעות הנבואה שמסרו הנביאים. לאחר מכן, שלב העבודה השני היה הקרב בשטן, ואלוהים עצמו התגלם באופן אישי, והפך לבשר ודם כדי לעשות את עבודתו. כל מה שכרוך בקרב בשטן כרוך גם בהתגלמותו של אלוהים כבשר ודם, ופירוש הדבר הוא שהאדם לא יכול לערוך את הקרב הזה. אם האדם היה עורך את הקרב, הוא לא היה מסוגל להביס את השטן. איך ייתכן שיהיה לו הכוח להילחם כשהוא עדיין שרוי בתחומו של השטן? האדם נמצא באמצע: אם אתם נוטים לשטן, אתם שייכים לשטן, אך אם אתם מְרַצים את אלוהים, אתם שייכים לאלוהים. אילו האדם מילא את מקומו של אלוהים בעבודת הקרב הזה, האם הוא היה מסוגל לערוך אותו? אילו הוא היה עושה זאת, הוא היה גווע זה מכבר, הלא כן? הוא כבר היה בא אל עולם השְׁאול זה מכבר, הלא כן? על כן, האדם לא מסוגל להחליף את אלוהים בעבודתו. כלומר האדם לא ניחן במהות האל, ואם היית עורך קרב בשטן, לא היית מסוגל להביס אותו. האדם יכול רק לעשות עבודה מסוימת. הוא יכול לשכנע כמה בני אדם, אך הוא לא יכול למלא את מקומו של אלוהים בעבודתו של אלוהים עצמו. איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן? השטן ייקח אתכם בשבי לפני שתספיקו להתחיל. רק אלוהים עצמו יכול לערוך קרב בשטן, ועל סמך כך, האדם יכול להיות חסיד של אלוהים ולהישמע לו. רק כך יוכל האדם ליפול בנחלתו של אלוהים ולהימלט מכבלי השטן. מה שהאדם יכול להשיג בחוכמתו, סמכותו ויכולותיו שלו הוא מוגבל מדי. הוא לא מסוגל להפוך את האדם למושלם, להוביל אותו, ויתר על כן, להביס את השטן. תבונתו וחוכמתו של האדם לא מסוגלות לסכל את מזימותיו של השטן, ולכן איך ייתכן שהאדם יערוך קרב בשטן?

לכל מי שמוכן להפוך למושלם יש סיכוי להפוך למושלם, ולכן כולם צריכים להירגע: בעתיד, כולכם תבואו אל היעד. אולם אם אתם לא מוכנים להפוך למושלמים, ואם אתם לא מוכנים לבוא אל המישור הנפלא, זו הבעיה שלכם. כל מי שמוכן להפוך למושלם ולהיות נאמן לאלוהים, כל מי שנשמע לאלוהים וכל מי שממלא את תפקידו נאמנה – כל בני האדם האלה יכולים להפוך למושלמים. כיום, כל מי שלא ממלא את תפקידו נאמנה, כל מי שלא נאמן לאלוהים, כל מי שלא נשמע לאלוהים, ובפרט, מי שקיבל את הנאורות וההארה של רוח הקודש אך לא מנהיג אותם – כל בני האדם האלה לא מסוגלים להפוך למושלמים. כל מי שמוכן להיות נאמן ולהישמע לאלוהים יכול להפוך למושלם, אפילו אם הוא קצת בור. כל מי שמוכן לעסוק בהפיכה למושלם יכול להפוך למושלם. איך צורך לדאוג לגבי זה. כל עוד אתם מוכנים לעסוק בהפיכה למושלמים, אתם יכולים להפוך למושלמים. אני לא מוכן לנטוש או לסלק אף אחד מכם, אך אם בני האדם לא שואפים להצליח, הם פשוט הורסים את עצמם. לא אני הוא זה שמסלק אתכם, אלא אתם עצמכם. אם אתם עצמכם לא שואפים להצליח – אם אתם עצלים, אם אתם לא ממלאים את חובתכם, או שאתם לא נאמנים, ואתם תמיד עושים כאוות נפשכם, ומבזבזים כספים ועוסקים בהפקרות מינית, אתם גוזרים את דינכם בעצמכם, ואתם לא ראויים לרחמיו של איש. מטרתי היא שכולכם תהפכו למושלמים, ושלכל הפחות תיכבשו, כדי שניתן יהיה להשלים בהצלחה את השלב הזה בעבודה. אלוהים רוצה שכל בני האדם יהפכו למושלמים, שהם ייפלו בנחלתו, שהוא יטהר את כולם, ושהם יהפכו לאהוביו. לא חשוב אם אני אומר שאתם נחשלים או שאתם בעלי איכות ירודה – אלה הן עובדות. העובדה שאני אומר זאת לא מוכיחה שאני מתכוון לנטוש אתכם, או שאיבדתי בכם תקווה, וקל וחומר שהיא לא מוכיחה שאני לא מוכן להושיע אתכם. היום באתי כדי לעשות את העבודה של הושעתכם, כלומר העבודה שאני עושה היא המשך של עבודת הישועה. לכל אדם יש סיכוי להפוך למושלם: בתנאי שאתם מוכנים ובתנאי שאתם עוסקים בכך, בסופו של דבר, תהיו מסוגלים להשיג את התוצאות, ולא אטוש אף אחד מכם. אם אתם בעלי איכות ירודה, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לאיכות הירודה שלכם. אם אתם בעלי איכות גבוהה, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לאיכות הגבוהה שלכם. אם אתם בורים ולא יודעים קרוא וכתוב, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לבורותכם ולעובדה שאתם לא יודעים קרוא וכתוב. אם אתם יודעים קרוא וכתוב, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לרמת יכולתכם לקרוא ולכתוב. אם אתם זקנים, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לגילכם. אם אתם מסוגלים לארח אחרים, דרישותיי מכם יהיו בהתאם לכך. אם אתם אומרים שאתם לא יכולים לאחר אחרים, ואת יכולים למלא רק תפקידים מסוימים, בין שמדובר בהפצת הבשורה, בטיפול בכנסייה, או בביצוע פעילויות כלליות אחרות, אהפוך אתכם למושלמים בהתאם לתפקיד שתמלאו. נאמנות, ציות עד הסוף ועיסוק בחיפוש אחר אהבתו העילאית של אלוהים – אלה הדברים שעליכם להשיג, ואין נוהג שמתעלה על שלושת הדברים האלה. בסופו של דבר, נדרש מהאדם להשיג את שלושת הדברים האלה, ואם הוא יכול להשיג אותם, הוא יהפוך למושלם. אולם מעל הכל, עליכם לעסוק בכך באמת ובתמים, עליכם להתקדם עוד ועוד, ולא להיות פסיביים בגישתכם. אמרתי שלכל אדם יש סיכוי להפוך למושלם, ושכל אדם מסוגל להפוך למושלם, וזה חשוב, אך אם אתם לא שואפים להשתפר בעיסוקכם, אם לא תשיגו את שלושת הקריטריונים האלה, תסולקו בסופו של דבר. אני רוצה שכולם ידביקו את הפערים, שכולם יקבלו את עבודתה ואת נאורותה של רוח הקודש, ושכולם יהיו מסוגלים להישמע לה עד הסוף, משם שזו החובה שכל אחד מכם צריך למלא. לאחר שכולכם תמלאו את חובתכם, כולכם תהפכו למושלמים, וכולכם תישאו עדות מהדהדת. כל מי שנושא עדות הוא אדם שניצח את השטן וזכה בהבטחתו של אלוהים. בני האדם האלה הם אלה שיישארו ויחיו בעידן הנפלא.

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב, "כיום, הדבר נובע מכך."

מקור בשורת מלכות השמיים