בענייני הרוח, עליכם לנהוג ברגישות עדינה; לדבריי עליכם להיות קשובים היטב. עליכם לשאוף למצב שבו תוכלו לראות את רוחי ואת בשרי ודמי, וכן את דבריי ואת בשרי ודמי כשלמות שלא ניתנת לחלוקה, כדי שהאנושות כולה תוכל לְרַצות אותי בפניי. צעדתי בתבל ברגלי והשקפתי בכל רחביה. התהלכתי בקרב האנושות כולה וטעמתי את הטעמים המתוקים, החמוצים, המרים והחריפים של החוויה האנושית, אך האדם מעולם לא זיהה אותי באמת, והוא גם לא הבחין בי כשהלכתי במרחב. משום שהייתי שקט ולא ביצעתי מעשים על-טבעיים, איש מעולם לא ראה אותי באמת. הדברים היום הם לא כפי שהיו פעם: אני עומד לעשות דברים שהעולם לא ראה מראשית הבריאה. אני עומד לומר דברים שבני האדם לא שמעו לאורך כל העידנים. זאת משום שאני מבקש שהאנושות כולה תכיר אותי כבשר ודם. אלה הם שלבים בניהולי שלאנושות אין שמץ של מושג לגביהם. אפילו כשאני מדבר עליהם בגלוי, האדם כה מבולבל בדעתו עד שלא ניתן לבטא אותם עבורו לכל פרטיהם. בכך נעוצה השפלות המחפירה של האדם, הלא כן? זה בדיוק מה שאני רוצה לתקן בו, הלא כן? במשך כל השנים האלה, לא עבדתי כלל על האדם. במשך כל השנים האלה, אפילו אלה שהיו בקשר ישיר עם התגלמותי כבשר ודם מעולם לא שמעו את הקול הבא ישירות מאלוהיותי. לכן בלתי נמנע שהכרת האל של בני האנוש תלקה בחסר. אולם עניין זה לבדו לא השפיע על אהבת האדם כלפיי במרוצת העידנים. יחד עם זאת, בימים אלה אני משקיע בכם עבודה בהיקף אדיר, מופלאה ובלתי נתפסת, וכן נושא בפניכם דברים רבים. למרות זאת, אפילו תחת תנאים כאלה, בני אדם רבים עדיין מתנגדים לי ישירות. אתן לכם כמה דוגמאות:
אתם מתפללים יום-יום לאל מעורפל, מנסים לתפוס את כוונותיי, לקבל תחושה של חיים. אבל כשדבריי באמת יורדים אליכם, אתם מסתכלים בהם אחרת: אתם רואים בדבריי וברוחי ישות אחת שלא ניתנת לחלוקה, אבל אתם משליכים את בן האדם הצדה במחשבה שבן האדם שהוא אני פשוט לא מסוגל להביע דברים כאלה, ושהם למעשה תוצאה של טבעה של רוחי. איך תוכלו להבין מצב כזה? אתם מאמינים לדבריי במידת מה, אבל בכל הנוגע לבשר והדם שאני עוטה, אתם פחות או יותר מחזיקים ברעיונות שלכם עצמכם שאתם מהרהרים בהם יום-יום במחשבה: "מדוע הוא עושה דברים כפי שהוא עושה? יכול להיות שדבר כזה בא מאלוהים? לא ייתכן! לפי דעתי, הוא ממש כמוני – אדם רגיל מהשורה." שוב, איך תוכלו להסביר מצב כזה?
באשר למה שאמרתי לעיל, האם מישהו מכם לא מצויד במחשבות כאלה? האם מישהו מכם לא מחזיק בהן? נדמה שהן דבר-מה שאתם נאחזים בו כרכוש פרטי, ושאתם מתקשים להרפות ממנו כל הזמן הזה. על אחת כמה וכמה אתם לא נכונים להשקיע מאמץ פעיל. במקום זאת, אתם מחכים לי, שאעשה את העבודה באופן אישי. למען האמת, אין אפילו בן אנוש אחד שמכיר אותי בקלות מבלי לחפש אחריי. אכן, הדברים שבהם אני מטיף לכם לקח הם לא דברים רדודים. אני יכול להעלות דוגמה מזווית אחרת לעיונכם:
ברגע שמוזכר שמו של פטרוס, כולם משבחים אותו ונזכרים מיד בסיפורים על פטרוס – על כך שהוא סירב שלוש פעמים להכיר את אלוהים, ויתרה מזאת, על כך שהוא שירת את שטן ובכך בחן את אלוהים אך בסופו של דבר הוא מוסמר על הצלב במהופך למען
אלוהים, וכן הלאה וכן הלאה. כיום אני רואה חשיבות רבה בתיאור בפניכם כיצד פטרוס הכיר אותי ומה קרה לו בסוף. האיש הזה, פטרוס, היה אדם בעל איכות נפלאה, אבל הנסיבות שלו היו שונות מהנסיבות של פאולוס. ההורים שלו רדפו אותי – הם היו בין השדים שהשטן דבק בהם, ולכן אי-אפשר לומר שהם התוו את הדרך לפטרוס. פטרוס היה חריף ושנון, והייתה לו בינה טבעית שהוריו התגאו בה עוד בילדותו. עם זאת, לאחר שגדל, הוא הפך לאויב שלהם משום שהוא תמיד שאף להכיר אותי, מה שהביא אותו להפנות עורף להוריו. הסיבה לכך הייתה קודם כל, שהוא האמין שהשמיים והארץ וכל צבאם הם בידי
האל הכול יכול, ושאלוהים הוא מקור כל הדברים החיוביים ושהם נובעים ישירות ממנו, מבלי שהשטן מעבד אותם בדרך. בזכות דוגמת הנגד של ההורים שלו שעמדה בדרכו, הוא היה מסוגל להכיר ביתר קלות את אהבתי ורחמיי, מה שעורר בו להט עז אף יותר לחפש אותי. הוא לא רק הקפיד לאכול ולשתות את דבריי, אלא יותר מזה, לתפוס את כוונותיי. הוא גם תמיד היה שקול וזהיר במחשבותיו, כך שהוא תמיד היה פיקח וחריף ברוחו, ולכן הוא היה מסוגל לְרַצות אותי בכל מעשיו. בחייו השגרתיים, הוא הקפיד להטמיע את הלקחים של מי שנכשל בעבר, כדי לדרבן את עצמו הלאה לאתגרים גדולים יותר, בחשש רב ליפול ברשתו של הכישלון. הוא גם הקפיד לספוג בתוכו את האמונה והאהבה של כל מי שאהב את אלוהים לאורך העידנים. כך הוא האיץ את תהליך צמיחתו לא רק ביחס להיבטים השליליים, אלא באופן חשוב בהרבה, ביחס להיבטים החיוביים, עד שהוא הפך בפניי לבן האדם שהכיר אותי הכי טוב. לכן קל לדמיין איך הוא יכול היה להפקיד בידיי את כל מה שיש לו, ולא להיות עוד אדון לעצמו אפילו באכילה, בלבוש, בשינה, או בבחירה היכן לשהות, אלא הפך את הרצון לְרַצות אותי בכל דבר ליסוד הנאתו מרוחב לבי. פעמים כה רבות העמדתי אותו בניסיון, מה שכמובן כמעט הרג אותו, אבל אפילו בעיצומם של כל מאות הניסיונות האלה, הוא מעולם לא איבד את האמון בי ומעולם לא התערערה אמונתו. גם כשאמרתי שכבר השלכתי אותו הצדה, הוא לא נעשה רך-לבב ולא התייאש, אלא המשיך כבעבר להוציא לפועל את עקרונותיו כדי לממש את אהבתו כלפיי. כשאמרתי לו את זה, על אף אהבתו כלפיי, לא שיבחתי אותו אלא בסופו של דבר השלכתי אותו לידי השטן. בעיצומי כל הניסיונות האלה, שלא פגעו בבשרו אלא היו ניסיונות של דיבור, הוא עדיין התפלל אליי: "הו,
אלוהים! בין השמיים והארץ ושפע צבאם, האם יש בן אדם כלשהו, יצור כשלהו או דבר כלשהו שהוא לא בידיך,
האל הכול יכול? כשאתה רוצה להפגין כלפיי רחמים, לבי צוהל מאוד על רחמיך. כשאתה רוצה לשפוט אותי, על אף שאני כלל לא ראוי, אני חש עוד יותר במסתוריות הרבה של מעשיך, מפני שאתה מלא בסמכות ובחוכמה. אף שבשרי סובל, רוחי מתעודדת. איך אוכל שלא להלל את חוכמתך ואת מעשיך? גם אם אמות אחרי שאזכה להכיר אותך, אהיה מוכן ומזומן לכך. הו, האל הכול יכול! האם אתה באמת לא רוצה לאפשר לי לראות אותך? האם אני באמת לא ראוי לקבל את שיפוטך? האם ייתכן שיש בי משהו שאתה לא רוצה לראות?" בעיצומם של הניסיונות השונים האלה, אפילו שפטרוס לא היה מסוגל לתפוס את כוונותיי בדיוק, ניכר שהוא שאב גאווה ותחושה של תהילה מכך שהשתמשתי בו (גם אם רק לקבל את שיפוטי כדי שהאנושות תוכל לראות את מלכותיותי ואת חרון אפי), ולא דוכדך כלל משום שהוא הועמד בניסיון. בזכות נאמנותו בפניי, ובזכות הברכות שהרעפתי עליו, הוא נעשה מופת ודגם לחיקוי לאנושות במשך אלפי שנים. האין זו בדיוק הדוגמה שעליכם לנהוג לפיה? כעת עליכם לחשוב היטב ולנסות לפענח מדוע סיפרתי באריכות כזו את סיפורו של פטרוס. הדבר צריך לשמש לכם קוד התנהגות.
אף על פי שמעטים הם המכירים אותי, לא אוציא את כעסי על האנושות משום כך. זאת מפני שלבני האנוש יש חסרונות כל כך רבים עד שקשה להם להגיע לרמה שאני דורש מהם. משום כך נהגתי בבני האדם במידת הרחמים במשך אלפי שנים, עד היום הזה. יחד עם זאת, אני מקווה שלא תהיו מרוצים מעצמכם, משום שנהגתי במידת הרחמים. במקום זאת, דרך הדוגמה של פטרוס, עליכם להכיר אותי ולחפש אותי, ודרך כל סיפוריו של פטרוס, עליכם לקבל התגלות בדרכים חסרות תקדים. כך תגיעו למישור שהאנושות לא הגיעה אליו מעולם. בכל קצוות תבל ובמרחבים הבלתי מוגבלים של הרקיע, שפע הברואים, שפע הדברים על פני האדמה ושפע הדברים שבשמיים – כל אחד ואחד מהם מקדש את כל כוחו למען השלב האחרון בעבודתי. אתם הרי לא רוצים לצפות מהצד, ולהישלח אנה ואנה על ידי כוחות השטן, הלא כן? השטן כל הזמן טורף את הכרת האל שבלבם של בני האדם, והוא כל הזמן חושף את שיניו וציפורניו בעודו נאבק על חייו. האם אתם רוצים להילכד עכשיו בתכסיסיו מוליכי השולל? האם אתם רוצים לגדוע את רצף חייכם ממש ברגע השלמת השלב האחרון בעבודתי? אתם הרי לא מחכים שאני אנהג שוב במידת הרחמים, הלא כן? החיפוש אחר הכרתי הוא המפתח, אך אסור לכם להתרשל גם בנוהג עצמו. אני חושף בפניכם תובנות ישירות באמצעות דבריי, בתקווה שתהיו מסוגלים להתמסר להכוונתי ולהפסיק לטפח שאיפות או תוכניות משלכם.
27 בפברואר, 1992
