הברק ממזרח, האל הכול יכול הוא הביאה השנייה של ישוע אדוננו. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע! אנו מזמינים את כל שוחרי האמת לבוא לכאן ולהתבונן.
מטרתם של שלושת שלבי העבודה היא הושעת האנושות כולה – כלומר הושעה מלאה של האדם מתחומו של השטן. אף שלכל אחד משלושת שלבי העבודה יש תכלית שונה וחשיבות שונה, כל אחד מהם הוא חלק מעבודת הושעת האנושות, וכל אחד מהם הוא עבודת ישועה שונה המתבצעת על צרכי האנושות...
ג'יאנג שיניי היא מנהיגה בכנסיית האל הכול יכול באחד ממחוזות סין – אישה
אוהבת אמת ובעלת חוש צדק. היא עובדת את האל הכול יכול של אחרית הימים זה
יותר מעשר שנים. היא מבינה כי רק ישוע הוא האמת, הדרך והחיים, וכי רק המשיח
של אחרית ימים – האל הכול יכול – יכול להושיע את האנושות, לנקות אותה מחטא
ולהדריך אותה בנתיב הנכון לחיי האדם. לפיכך, ג'יאנג דבקה בנאמנותה
לאלוהים, מפיצה את הבשורה ונושאת עדות על אלוהים. עם זאת, המפלגה
הקומוניסטית הסינית רודפת ועוצרת משיחיים ללא רחם. ג'יאנג שיניי וכמה
מחבריה נתונים למעקב מצד משטרת המפלגה מזה שלושה חודשים. באחת מן הפגישות
שלהם, השוטרים עצרו אותם. בשביל לחלץ מידע על משאביה הכלכליים של הכנסייה
ולתפוס מנהיגים נוספים בכנסייה, שוטרי הממשלה הקומוניסטית עינו באכזריות את
ג'יאנג שיניי ואת חבריה. מטרתם היתה לחסל את כל הכנסיות המקומיות של האל
הכול יכול במבצע אחד ורחב היקף. למרות אכזריותם של השוטרים, ג'יאנג שיניי
ושאר המשיחיים לא נשברו. הם עמדו איתן ונשאו עדות על אלוהים בפני השטן. אך
הממשלה הקומוניסטית הסינית לא הודתה בתבוסה - היא גייסה לעזרתה את דיקן בית
הספר לשטיפת מוח וכמה מטיפים דתיים. במטרה לשכנע את העצורים לבגוד
בכנסייה, החוקרים נעזרים בתורות שקריות כגון אתאיזם, מטריאליזם ופטריוטיזם,
וכן ניסו לפתות אותם בדרכים נתעבות כמו הבטחת תהילה ורווח ואיום על בני
משפחתם. ג'יאנג שיניי ומאמינים נוספים עמדו שוב ושוב בניסיונות לשטוף את
מוחם. הם שמו את מבטחתם באל והתפללו אליו. בעזרת הכוונתם של דברי האל הכול
יכול, הם לא נפלו לתכסיסיו של השטן. האמת שימשה להם כלי נשק, בקרב הקשה נגד
חוקרי המפלגה הקומוניסטית הסינית.
לפני זמן מה, היינו צריכים לתכנן מחוזות באזור שלנו, ועל פי עקרונות בחירת המנהיגים שלנו, היה אח אחד שהיה מועמד מתאים יחסית. התכוננתי לקדם אותו להיות מנהיג מחוז. יום אחד כשפטפטתי עם האח הזה, הוא ציין כי הוא חש שאני משתלט מדי בעבודתי, אינטנסיבי מדי, ושאין הנאה רבה במפגש אתי... כששמעתי זאת, חשתי שמזלזלים בי. הרגשתי נורא; מיד פיתחתי דעה מסוימת כלפי האח הזה, ולא תכננתי עוד לקדם אותו להיות מנהיג מחוז.
דברי אלוהים רלוונטיים: עבודת ניהול האנושות
נחלקת לשלושה שלבים, ופירוש הדבר הוא שעבודת הושעת האנושות נחלקת לשלושה
שלבים. שלושת השלבים האלה לא כוללים את עבודת בריאת העולם – אלה הם שלושת
השלבים של העבודה בעידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. עבודת בריאת העולם
הייתה עבודת יצירת האנושות כולה. זו לא הייתה עבודת הושעת האנושות ואין לה
כל קשר לעבודת הושעת האנושות, מפני שכאשר העולם נברא, השטן טרם השחית את
האנושות, ולכן לא היה צורך בביצוע עבודת הושעת האנושות. עבודת הושעת
האנושות החלה רק כאשר האנושות הושחתה, ולכן עבודת ניהול האנושות החלה גם
היא רק כאשר האנושות הושחתה. במילים אחרות, ניהול אלוהים את האדם החל
כתוצאה מעבודת הושעת האנושות ולא נבע מעבודת בריאת העולם. רק לאחר שהאנושות
קיבלה על עצמה טבע מושחת, החלה עבודת הניהול להתקיים, ולכן עבודת ניהול
האנושות כוללת שלושה חלקים, ולא ארבעה שלבים או ארבעה עידנים. זוהי הדרך
הנכונה היחידה להתייחס לאופן שבו אלוהים מנהל את האנושות. כשהעידן האחרון
יגיע לקצו, עבודת ניהול האנושות תגיע לסיומה הגמור. חתימת עבודת הניהול
פירושה שעבודת הושעת האנושות כולה הושלמה לגמרי ושהאנושות הגיעה לסוף דרכה.
אלמלא עבודת הושעת האנושות כולה, עבודת ניהול האנושות לא הייתה קיימת ולא
היו שלושה שלבי עבודה. דווקא בגלל הסתאבותה של האנושות ומשום שהאנושות
זקוקה לישועה בדחיפות, יהוה השלים את בריאת העולם והחל בעבודה של עידן
החוק. רק אז החלה עבודת ניהול האנושות, ופירוש הדבר שרק אז החלה עבודת
הושעת האנושות. "ניהול האנושות" אין פירושו הכוונת חיי האנושות שנבראה זה
לא מכבר על פני האדמה (כלומר, אנושות שטרם הושחתה). במקום זאת, פירוש הדבר
הוא הושעת אנושות שהשטן השחית, כלומר, שינוי האנושות המושחתת הזו. זה
הפירוש של ניהול האנושות. עבודת הושעת האנושות לא כוללת את עבודת בריאת
העולם, ולכן עבודת ניהול האנושות לא כוללת את עבודת בריאת העולם אלא רק את
שלושה שלבי עבודה הנפרדים מבריאת העולם. כדי להבין את עבודת ניהול האנושות,
יש צורך במודעות להיסטוריה של שלושת שלבי העבודה – אלה הדברים שכולם
צריכים להיות מודעים אליהם כדי לזכות בישועה. כברואי אל, עליכם להכיר בכך
שאלוהים ברא את האדם ועליכם להכיר במקור שחיתותה של האנושות ומעבר לכך,
עליכם להכיר בתהליך ישועתו של האדם. אם אתם יודעים איך להתנהל רק על פי
דוקטרינה כדי למצוא חן בעיני אלוהים, אך אין לכם שמץ של מושג איך אלוהים
מושיע את האנושות או מה מקור שחיתותה של האנושות, הרי שזה מה שחסר לכם
כברואי אל. אסור לכם להסתפק בהבנה של האמיתות שניתן להנהיג תוך התעלמות
מהטווח הרחב יותר של עבודת הניהול של אלוהים – אם זה המצב, אתם יותר מדי
דוגמטיים. שלושת שלבי העבודה הם הסיפור האמיתי של האופן שבו אלוהים מנהל את
האדם, המקור לבשורת התבל כולה והתעלומה הגדולה ביותר עבור האנושות, והם גם
היסוד להפצת הבשורה. אם תתמקדו רק בהבנת אמיתות פשוטות שנוגעות לחייכם ולא
תדעו כלום על הדבר הזה, התעלומה האדירה ביותר והחיזיון האדיר ביותר, הרי
שחייכם דומים למוצר פגום שניתן רק להתבונן בו, הלא כן?
דברי אלוהים רלוונטיים: בכל עידן, אלוהים עושה עבודה חדשה ומתקרא בשם חדש; כיצד ייתכן שיעשה עבודה זהה בעידנים שונים? כיצד ייתכן שידבוק בישן? שמו של ישוע נלקח לעבודת הגאולה. אם כך, האם עדיין יתקרא באותו שם כשישוב באחרית הימים? האם עדיין יעשה את עבודת הגאולה? מדוע יהוה וישוע הם אחד, אך מתקראים בשמות שונים בעידנים שונים? האם הסיבה אינה שעבודתם בעידנים אלה שונה? האם שם אחד יכול לייצג את אלוהים בשלמותו? בדרך זו, על אלוהים להיקרא בשם שונה בעידן שונה, עליו להשתמש בשם כדי לשנות את העידן ולייצגו, כי שם אחד אינו יכול לייצג את אלוהים עצמו באופן מלא. וכל שם יכול לייצג רק את טבעו של אלוהים במהלך עידן מסוים ועליו לייצג רק את עבודתו. לפיכך, אלוהים יכול לבחור כל שם המתאים לטבעו, כדי לייצג עידן שלם.
עקב דרישת עבודה, הועברתי לתחום עבודה אחר. באותו זמן הייתי אסירת תודה לאלוהים. הרגשתי שחסר לי כל כך הרבה, אך באמצעות העידוד הנשגב של אלוהים, ניתנה לי ההזדמנות למלא את חובתי בתחום עבודה כל כך נפלא. נשבעתי לאלוהים בלבי: אעשה ככל יכולתי כדי להשיב לאלוהים כגמולו.
לי מינגאי היא משיחית החיה בסין היבשתית. היא אישה הגונה המכבדת את חמיה,
עוזרת לבעלה ומחנכת את בנה, ומשפחתה חיה חיים הרמוניים ומאושרים. עם זאת,
סין נתונה לשלטון אתאיסטי, והממשלה הקומוניסטית הסינית רודפת בפראות את
המאמינים באלוהים ועוצרת אותם. בשנת 2006, נעצרה לי מינגאי ונקנסה בגין
אמונתה באלוהים. לאחר שלי מינגאי שבה לביתה, המשיכה המשטרה הקומוניסטית
הסינית לאיים עליה ועל בני משפחתה ולהפחיד אותם, בניסיון להניא את לי
מינגאי מאמונתה באלוהים. יום אחד, כאשר לי מינגאי יצאה מביתה כדי להשתתף
בפגישת מאמינים, ראה אותה מלשין ודיווח למשטרה. השוטרים באו לביתה של לי
מינגאי כדי לעצור אותה. היא נאלצה לעזוב את ביתה, ומאותו רגע החלו חייה
החדשים במחתרת, במנוסה ממקום למקום הרחק מן הבית. המשטרה הקומוניסטית
הסינית עדיין סירבה להניח לה, הציבה מעקב על ביתה וחיכתה להזדמנות לעצור
אותה. ערב אחד, שבה לי מינגאי לביתה בחשאי כדי לראות את משפחתה, אך הדבר
נודע לשוטרים כמעט מיד והם מיהרו לעצור אותה. למרבה המזל, מישהו הספיק
להזהיר אותה בזמן והיא נמלטת מאסון.
במהלך הימים האחרונים ארגנה הכנסייה שינוי בעבודתי. כשקיבלתי את המטלה החדשה הזו חשבתי, "עליי לנצל את ההזדמנות האחרונה הזו לזמן פגישה עם אחיי ואחיותיי, לדבר איתם בבירור על עניינים שונים ולהיפרד מהם ברוח טובה". לכן נפגשתי עם מספר דיאקונים, ובתום זמננו יחד אמרתי, "התבקשתי לעזוב כאן ולעבור לעבודה אחרת. אני מקווה שתקבלו את המנהיגה שתבוא להחליף אותי ושתעבדו איתה בלב אחד ובראש אחד." ברגע ששמעו אותי אומר את המילים האלה, כמה מהאחיות שנכחו במקום החווירו והחיוכים נעלמו מפניהן. כמה מהן אחזו בידיי, כמה מהן חיבקו אותי ואמרו בדמעות, "את לא יכולה לעזוב אותנו! את לא יכולה להשליך אותנו הצידה ולהתעלם מצרכינו! ..." האחות במשפחה המארחת במיוחד סירבה לתת לי לעזוב. היא אמרה לי, "זה כל-כך טוב שאת כאן איתנו. את אדם שיכול לסבול קשיים ואת טובה בשיתוף אודות האמת. לא משנה מתי היינו זקוקים לך, תמיד היית שם לעזור לנו בסבלנות. אם תלכי, מה נעשה? ..." בראותי את אי-רצונם להיפרד ממני, לבי נמלא שמחה וסיפוק. ניחמתי אותם במילים אלה: "סמכו על אלוהים. כשאוכל, אחזור לבקר אתכם..."
בימי חייו, אף אדם לא יודע באילו עכבות הוא עתיד להיתקל, ואף אדם לא יודע איזה זיכוך הוא עתיד לעבור. חלק מבני האדם חווים זאת בעבודתם, חלקם חווים זאת בסיכוייהם העתידיים, חלקם חווים זאת במשפחתם המקורית, וחלקם חווים זאת בנישואיהם. אולם ההבדל בינם לביננו הוא שכיום, אנחנו, ששייכים לקבוצת בני האדם הזו, סובלים מדבר האל. כלומר כבני אדם שמשרתים את אלוהים, סבלנו עכבות בנתיב האמונה באלוהים, וזה הנתיב שכל המאמינים צועדים בו, והוא הדרך מתחת לרגלי כולנו. מהשלב הזה, אנחנו מתחילים את מסלול האמונה שלנו באלוהים, מעלים את המסך על חיינו כבני אנוש ועולים על נתיב החיים הנכון. כלומר, זה השלב שבו אנחנו עולים על הנתיב הנכון של חיים לצדו של אלוהים, שבני אדם רגילים צועדים בו. כמי שניצב בפני אלוהים ומשרת אותו, כלומר, כמי שלובש את בגדי הכהונה של בית המקדש, שיש לו כבוד אלוהי והסמכות והמלכותיות של אלוהים, אני מצהיר את הדברים הבאים בפני כל בני האדם. אני אומר זאת באופן ברור יותר: ארשת פניו מלאי הכבוד של אלוהים היא כבודי, ותוכנית הניהול שלו היא ליבתי. אני לא שואף להרוויח פי מאה בעולם העתיד לבוא, אלא רק רוצה להגשים את רצונו של אלוהים בעולם הזה, כדי שהוא יוכל ליהנות משבריר מכבודו על פני האדמה הודות למאמצים הדלים שלי כבשר ודם. זה רצוני היחיד. לדעתי, זה הקיום הרוחני היחיד שלי. אני מאמין שאלה צריכות להיות המילים האחרונות של אדם שחי כבשר ודם ואשר מלא ברגשות. זה הנתיב מתחת לרגליי כיום. אני מאמין שההשקפה הזו שלי היא המילים האחרונות שלי כבשר ודם, ואני מקווה שלא יהיו לבני האדם תפיסות או מחשבות אחרות לגביי. על אף שנתתי את כל כולי, אני עדיין לא מסוגל לְרַצות את רצונו של אלוהים בשמיים. אני עצוב לאין ערוך – מדוע זו המהות של הבשר והדם? על כן, משום הדברים שעשיתי בעבר וכן משום עבודת הכיבוש שאלוהים ביצע עליי, זכיתי רק עכשיו בהבנה עמוקה יותר של מהות האנושות. רק מאז הצבתי לעצמי את הרף הבסיסי ביותר: לשאוף רק להגשים את רצונו של אלוהים, להקדיש את כל כולי ולא לחוש נקיפות מצפון. אני לא מתייחס לדרישות שבני אדם אחרים שמשרתים את אלוהים מציבים לעצמם. בקצרה, שמתי לעצמי מטרה בלבי להגשים את רצונו של אלוהים. זה הווידוי שלי כברוא שלו שמשרת אותו – אדם שזכה בישועה ובאהבתו של אלוהים, ואשר סבל את מהלומותיו. זה הווידוי של אדם שאלוהים השגיח עליו, הגן עליו, אהב והשתמש בו רבות. מעתה והלאה, אני אמשיך לצעוד בנתיב הזה עד שאשלים את המשימה החשובה שאלוהים הפקיד בידיי. אולם לדעתי, סוף הדרך ממשמש ובה, משום שעבודתו של אלוהים הושלמה, והחל מהיום, בני האדם עשו את כל מה שהם מסוגלים לעשות.
בעידן החסד, יוחנן סלל את הדרך לישוע. הוא לא יכול היה לעשות את עבודתו של אלוהים עצמו ורק מילא את חובתו של אדם. על אף שיוחנן היה מבשרו של האדון, הוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. הוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו. לאחר הטבלת ישוע, "ירדה עליו רוח קודש ותבוא אליו כיונה". לאחר מכן הוא החל בעבודתו, כלומר לבצע את כהונת המשיח. זו הסיבה לכך שהוא אימץ את זהותו של אלוהים, מכיוון שהוא נבע מאלוהים. אין זה משנה מה הייתה צורת אמונתו קודם לכן – אולי היא הייתה חלשה לעתים או חזקה לעתים – אלה היו כל חייו האנושיים הרגילים לפני שהוא ביצע את כהונתו. לאחר שהוא הוטבל (נמשח), מיד היו עמו עוצמתו וכבודו של אלוהים, ולכן הוא החל לבצע את כהונתו. הוא יכול היה לבצע אותות ומופתים ולעשות נסים, היו לו עוצמה וסמכות, מכיוון שהוא עבד ישירות מטעם אלוהים עצמו. הוא עשה את עבודתה של רוח הקודש במקומה וביטא את קולה של רוח הקודש. אין בכך ספק. אין על כך עוררין. רוח הקודש השתמשה ביוחנן. הוא לא יכול היה לייצג את אלוהים והוא לא היה מסוגל לייצג את אלוהים. אילו הוא היה רוצה לעשות זאת, רוח הקודש לא הייתה מתירה זאת, מכיוון שהוא לא יכול היה לעשות את העבודה שאלוהים עצמו התכוון לבצע. אולי היה בו הרבה מרצון האדם או שהיה דבר מה סוטה בו. הוא לא יכול היה לייצג ישירות את אלוהים בשום אופן. שגיאותיו וטעותו ייצגו רק אותו עצמו, אך עבודתו ייצגה את רוח הקודש. עם זאת, אי אפשר לומר שכל כולו ייצג את אלוהים. האם הסטייה והטעות שלו היו יכולות גם הן לייצג את אלוהים? טעות בייצוג האדם היא דבר רגיל, אך אילו הוא סטה בייצוג האל, הייתה זו המטת חרפה על אלוהים, הלא כן? היה זה חילול קודש נגד רוח הקודש, הלא כן? רוח הקודש לא מאפשרת לאדם לעמוד במקום אלוהים על פי רצונו, גם אם אחרים מרוממים אותו. אם הוא לא אלוהים, הוא לא יוכל להישאר לעמוד בסוף. רוח הקודש לא מאפשרת לאדם לייצג את אלוהים כאוות נפשו! לדוגמה, רוח הקודש נשאה עדות על יוחנן ואף חשפה שהוא האיש שיסלול את הדרך לישוע, אך העבודה שרוח הקודש עשתה בו הייתה מדודה היטב. כל מה שיוחנן התבקש לעשות הוא להיות סולל הדרך לישוע – להכין לו את הדרך. במילים אחרות, רוח הקודש תמכה בעבודתו רק בסלילת הדרך ואפשרה לו לעשות את העבודה הזו בלבד, ולא אחרת. יוחנן ייצג את אליהו, הנביא שסלל את הדרך. רוח הקודש תמכה בכך. כל עוד העבודה הייתה סלילת הדרך, רוח הקודש תמכה בה. אולם אילו הוא טען שהוא אלוהים עצמו שבא לסיים את עבודת הגאולה, היה על רוח הקודש להטיל עליו משמעת. תהיה עבודתו של יוחנן חשובה ככל שתהיה, וגם אם רוח הקודש תמכה בה, עבודתו נותרה בגבולות מסוימים. נכון שרוח הקודש תמכה בעבודתו, אך העוצמה שניתנה לו באותה עת הייתה מוגבלת לסלילת הדרך. הוא לא יכול היה לעשות שום עבודה אחרת כלל, משום שהוא היה רק יוחנן שסלל את הדרך, ולא ישוע. לפיכך, לעדותה של רוח הקודש יש חשיבות מרכזית, אך לעבודה שרוח הקודש מתירה לאדם לעשות יש חשיבות מכרעת עוד יותר. נישאו עדויות רבות על יוחנן, הלא כן? עבודתו גם הייתה אדירה, הלא כן? אולם העבודה שהוא עשה לא הייתה יכולה להתעלות על זו של ישוע, מכיוון שהוא היה רק אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. לכן, העבודה שהוא עשה הייתה מוגבלת. אחרי שהוא סיים את העבודה של סלילת הדרך, איש לא המשיך לשמר את העדות שלו, לא באה בעקבותיו שום עבודה חדשה, והוא עזב כשהחלה עבודתו של אלוהים עצמו.
בליל ה-21 ביולי 2012 היה לנו כאן שיטפון עצום, דבר שקורה לעתים רחוקות. אני רוצה לספר לכל מי שמשתוקק
לאלוהים מה למעשה חוויתי וראיתי באותו לילה.
באותו יום בעלי ואני טיפלנו בחצר המרעה עבור אחותי. בלילה החל לרדת גשם
זלעפות ללא הפסק, והלכנו לישון בשעה מאוד מוקדמת. ב-3:45 לפנות בוקר גיסי
התקשר ואמר: "עומדים לפתוח את מאגר המים! הכול יוצף! אתם חייבים לקום מהר!"
כששמעתי זאת הייתי בהלם, וכל מה שידעתי לזעוק לאלוהים בלבי היו המילים:
"אלוהים אדירים! אלוהים אדירים!" ידעתי רק שעליי להגן על הקטנוע החשמלי ועל
נגן ה-MP5 וכרטיס הזיכרון המשמשים לשמיעת מזמורים ודרשות. מיהרתי למחסן
בחרדה גדולה כדי לקחת את הקטנוע החשמלי ונסעתי הביתה כדי לבדוק מה עם
הספרים שלי של דברי אלוהים. הייתי גם מודאגת לגבי חמותי וילדיי. נסעתי
בכביש הראשי, אך מכיוון שלא יכולתי לראות היטב בגשם הכבד שירד, נתקלתי
בפיסת אספלט שנסחפה בשיטפון, והקטנוע ואני התגלגלנו לתוך המים. בלבי
התפללתי, "אלוהים, אם אסחף היום זה יהיה בצדק. חוס עליי ואני אמלא את חובתי
בכנות מעתה והלאה!" באותו הרגע אחת מנעליי נסחפה, ולכן החלטתי להתקדם על
הכביש הראשי. אך כשהתקדמתי והסתכלתי קדימה, הייתי המומה; התברר שצד הכביש
היה מגודר ולא יכולתי להתקדם. דידיתי שוב במים והנעל השנייה שלי נסחפה.
המים הלכו וגבהו והגיעו עד לירכיי, ולא הייתה לי ברירה אלא לחזור בפעם
השלישית, כשכל הזמן הזה אני מתפללת בלבי. ברגע הזה משפחה בת שלוש נפשות
הגיעה מאחת מחוות החזירים האחרות, והודיתי לאלוהים בכל לבי. הצטרפתי אליהם
והתכוננתי לעלות שוב על הכביש הראשי, כשבעלי צץ לפתע. הוא השתמש בגוף של
מקדחה כדי ליצור חור בגדר התיל, ואני הייתי הראשונה שזינקה דרך החור, יחפה,
ועלתה על הכביש הראשי. דרומית לנו היה עיקול בנהר שזרם צפונה, וצפונית לנו
הכביש הראשי שצף וקצף במים שזרמו דרומה, לכן היינו לכודים באמצע והכביש
הראשי היה האפשרות היחידה שלנו.
החיים שהאל העניק לאדם הם אינסופיים,
ולא תלויים בגוף, זמן או מרחב.
למרות שזה מיסתורי, זו הוכחה, הוכחה שהחיים הם מתנת האל,
הוכחה שהחיים הם מתנת האל.
רבים אולי לא מאמינים, שמקור החיים הוא מהאל,
ובכל זאת נהנים מכל אשר הוא נותן,
ואם אלוהים יתחרט, ויקח בחזרה את כל מה שיצר,
אז העולם, וכל ברואיו לעד יעלמו.
האל מכוון בחייו, לתמוך בהכל, בחי, בדומם.
בעוצמה וסמכות שומר על הסדר הטוב,
אמת לא פשוטה להבין, שהיא עדות לכוח החיים של האל,
עדות לכוח החיים של האל.
II
כעת האל, יגלה לכם דבר סוד,
גדולתם וכוחם של חיי האל, אינה בהישג ידם של יציריו,
כך זה מעכשיו ועד עולם!
האל הוא מקור החיים לבריאה על צורותיה השונות,
כל מי שחי הולך בנתיב, שסימן לו האל.
בזכות ההשגחה והשמירה של האל, מקבל האדם את מתנת החיים,
ובלעדיה חייו ללא ערך, ונתיבו מטשטש.
האל מכוון בחייו, לתמוך בהכל, בחי, בדומם.
בעוצמה וסמכות שומר על הסדר הטוב,
אמת לא פשוטה להבין, שהיא עדות לכוח החיים של האל,
עדות לכוח החיים של האל.
III
אם האדם אינו מוקיר, את כל מתנות האל,
האל,היוצר, יקח הכל בחזרה,
המחיר יהיה כבד, עבור כל מה שהאל נתן לאדם.
האל מכוון בחייו, לתמוך בהכל, בחי, בדומם.
בעוצמה וסמכות שומר על הסדר הטוב,
אמת לא פשוטה להבין, שהיא עדות לכוח החיים של האל,
עדות לכוח החיים של האל.
עדות לכוח החיים של האל.
הדברים שעליכם ללמוד. כשאלוהים הגיע אל פני האדמה, כל הדברים שהוא עשה באדם וכל הדברים שאפשרו לאדם לראות היו כדי שהאדם יאהב אותו. מבחינה מסוימת, העובדה שהאדם מסוגל לסבול למען אלוהים ושהוא הצליח להגיע עד היום, נובעת מאהבתו של אלוהים, ומבחינה מסוימת היא נובעת מהישועה של אלוהים. יתרה מזאת, היא נובעת מעבודת המשפט והייסורים שאלוהים ביצע באדם. אילו הייתם נעדרים את המשפט, הייסורים והניסיונות של אלוהים, ואילו אלוהים לא היה גורם לכם לסבול, הרי שלמען האמת, לא הייתם אוהבים את אלוהים באמת. ככל שעבודתו של אלוהים באדם רבה יותר, וככל שסבלו של האדם רב יותר, כך הדברים מסוגלים להוכיח עד כמה משמעותית עבודתו של אלוהים, וכך לבו של האדם מסוגל יותר לאהוב את אלוהים באמת. כיצד לומדים איך לאהוב את אלוהים? ללא עינויים וזיכוך, וללא ניסיונות כאובים – ויתרה מזאת, אילו אלוהים היה נותן לאדן רק חסד, אהבה ורחמים – האם הייתם מסוגלים להשיג את אהבת האמת של אלוהים? מצד אחד, במהלך הניסיונות של אלוהים, האדם מתוודע לפגמים שלו עצמו ומבין שהוא חסר משמעות, בזוי ועלוב – שהוא שום דבר ושאין לו שום דבר. מצד שני, במהלך ניסיונותיו, אלוהים יוצר סביבות שונות למען האדם כדי לגרום לאדם להיות מסוגל יותר לחוות את החביבות של אלוהים. על אף שהכאב רב, ושלפעמים לא ניתן להתגבר עליו – הוא אפילו מגיע לרמה של צער משתק – לאחר שהאדם חווה אותו, הוא מבין כמה חביבה עבודתו של אלוהים בו, ורק על היסוד הזה נולדת באדם אהבה אמיתית לאלוהים. כיום, האדם רואה שעם החסד, האהבה והרחמים של אלוהים לבדם, האדם לא מסוגל להכיר את עצמו באמת, ועל אחת כמה וכמה שהוא לא מסוגל לדעת מה מהותו של האדם. רק הן באמצעות זיכוך והן באמצעות המשפט של אלוהים, ורק במהלך זיכוך כזה, אתם יכולים להכיר את הפגמים שלכם ולדעת שאין לכם שום דבר. לפיכך, אהבתו של האדם לאלוהים מושתתת על היסודות של הזיכוך והמשפט של אלוהים. אם אתם נהנים רק מחסדו של אלוהים, עם חיי משפחה שלווים או ברכות חומריות, הרי שלא זכיתם באלוהים, ואמונתכם באלוהים נכשלה. אלוהים כבר ביצע שלב אחד מעבודת החסד כבשר ודם, והוא כבר העניק לאדם ברכות חומריות, אך האדם לא מסוגל להפוך למושלם באמצעות חסד, אהבה ורחמים בלבד. בחוויותיו של האדם, הוא פוגש בחלק מאהבתו של אלוהים, ורואה את האהבה והרחמים של אלוהים, אך לאחר חוויה של זמן מה, הוא מבין שחסדו של אלוהים, אהבתו ורחמיו לא מסוגלים להפוך את האדם למושלם, ושהם לא מסוגלים לגלות את הדברים המושחתים באדם, ושהם גם לא מסוגלים לפטור את האדם מטבעו המושחת או להפוך את אהבתו ואמונתו למושלמות. עבודת החסד של אלוהים הייתה העבודה של תקופה אחת, והאדם לא יכול להסתמך על הנאה מחסדו של אלוהים על מנת להכיר את
בפגישה האחרונה שלנו חלקנו נושא חשוב מאוד. אתם
זוכרים מה הוא היה? הרשו לי לחזור עליו. הנושא של השיתוף האחרון היה:
עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים עצמו. האם זה נושא חשוב בעיניכם?
איזה חלק בו הוא החשוב ביותר בעיניכם? עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים
או אלוהים עצמו? איזה חלק מעניין אתכם יותר מכל? על איזה חלק תרצו לשמוע
יותר מכל ? אני יודע שקשה לכם לענות על השאלה הזו, מפני שאפשר להבחין בטבעו
של אלוהים בכל היבט של עבודתו, ומפני שטבעו תמיד מתגלה בעבודתו ובכל מקום,
והלכה למעשה, טבעו של אלוהים מייצג את אלוהים עצמו. בתוכנית הניהול הכוללת
של אלוהים, לא ניתן להפריד בין עבודתו של אלוהים, טבעו של אלוהים ואלוהים
עצמו.
האל הכול יכול אומר, "הענקתי את כבודי לעם ישראל ולאחר מכן עקרתי אותו מקרבם והבאתי את בני ישראל למזרח והבאתי את כל בני האדם למזרח. הובלתי את כולם אל האור כדי שיוכלו לשוב ולהתאחד עם האור ולהתחבר אליו, ולא עוד יצטרכו לחפש אותו. אאפשר לכל מי שמחפש אחר האור לשוב ולראות אותו ולראות את הכבוד שהיה לי בעם ישראל. אאפשר לכל האנשים האלה לראות שלפני זמן רב ירדתי אל בני האדם על גבי ענן לבן, ולראות את אינספור העננים הלבנים ואת אשכולות הפרי, וכן את יהוהאלוהי ישראל. אאפשר להם לראות את אדון היהודים, את המשיח הנכסף, ואת הופעתי המלאה אשר מלכים רדפו אותה במרוצת העידנים. אעשה את עבודתה של התבל כולה ואבצע עבודה אדירה, תוך גילוי מלוא כבודי ומלוא מעשיי לאדם באחרית הימים. אגלה את ארשת פניי המכובדת במלואה למי שהמתין לי שנים ארוכות, למי שהשתוקק לבואי על גבי ענן לבן, לעם ישראל שהשתוקק ששוב אופיע ולכל בני האדם שרודפים אותי. זאת כדי שכולם ידעו שלפני זמן רב לקחתי את כבודי והעברתי אותו אל המזרח. הוא כבר לא ביהודה, משום שאחרית הימים כבר הגיעה!
אני עושה את עבודתי בכל קצוות תבל, וקריסות רועמות נשמעות שוב ושוב במזרח ומרעידות את כל העדות והכתות. קולי הוא זה שהביא את כל בני האדם אל ההווה. אני אגרום לכל בני האדם להיכבש בידי קולי, ליפול לזרם הזה ולהישמע לי, מפני שכבר לפני זמן רב עקרתי את כבודי מהעולם כולו וגיליתי אותו מחדש במזרח. מי לא משתוקק לראות את כבודי? מי לא מחכה בקוצר רוח לשובי? מי אינו צמא להופעתי המחודשת? מי לא עורג לחביבותי? מי לא יבוא אל האור? מי לא ייראה את העושר של ארץ כנען? מי לא משתוקק לשובו של הגואל? מי לא מעריץ את האלהכול יכול והאדיר? על קולי להתפשט על כל פני האדמה. אני רוצה לומר דברים נוספים לעמי הנבחר. כמו הרעמים הגדולים שמרעידים הרים ונהרות, אני נושא את דבריי אל התבל כולה ואל האנושות. לכן מוצא פי הופך לאוצרו של האדם, וכל בני האדם מוקירים את דבריי. הברק מבזיק מהמזרח עד למערב. דבריי הם דברים שהאדם שונא לוותר עליהם והוא אינו מסוגל לתפוס את משמעותם. אולם יתרה מכך, האדם שמח בהם. כמו תינוק בן יומו, כל בני האדם שמחים ועליזים, וחוגגים את בואי. בזכות לקולי, אביא את כל בני האדם בפניי. מכאן ואילך, אכנס באופן רשמי בקרב בני האדם כדי שיבואו לעבוד אותי. הכבוד השופע ממני ודבריי גורמים לכל בני האדם לבוא אליי ולראות שהברק מבזיק מהמזרח, ושירדתי ארצה גם אל "הר הזיתים" של המזרח. הם יראו שמזה זמן רב מאוד אני נמצא על פני האדמה, לא עוד כבן היהודים אלא כברק המזרח. זאת משום שקמתי לתחייה זה מכבר, התרחקתי מבני האדם, ואחר כך הופעתי מחדש באופן מכובד. אני הוא זה שעבדו אותו עוד לפני עידנים רבים מספור, ואני הוא התינוק שבני ישראל זנחו לפני עידנים רבים מספור. יתר על כן, אני האל הכול יכול ורב הכבוד של העידן הנוכחי! מי ייתן וכולם יבואו בפני כס מלכותי כדי לראות את ארשת פניי המכובדת, לשמוע את קולי, ולהתבונן במעשיי. זהו כל רצוני, זהו סופה ושיאה של תוכניתי, וכן תכליתו של ניהולי. מי ייתן וכל אומה תעבוד אותי, כל לשון תכיר בי, כל אדם יבטח בי וכל עם ייכנע לי!"
כולם מרגישים שניהולו של אלוהים מוזר, מאחר שבני אדם חושבים שניהולו
של אלוהים לא קשור באדם בשום אופן. הם חושבים שהניהול הזה הוא עבודתו של
אלוהים לבדו, שהוא עניינו הפרטי של אלוהים, ועל כן האנושות מגלה אדישות
כלפי ניהולו של אלוהים. כך הפכה ישועתהאנושות למעורפלת ובלתי ברורה, וכעת
היא אינה אלא רטוריקה ריקה מתוכן. על אף שהאדם הולך בעקבות אלוהים כדי
לזכות בישועה ולהיווכח ביעד הנפלא, האדם לא מודאג כלל מהאופן שבו אלוהים
מבצע את עבודתו. לאדם לא אכפת מה אלוהים מתכנן לעשות ומהו התפקיד שעליו
למלא בתוכנית הזו כדי לזכות בישועה. כמה שהדבר טרגי! ישועת האדם היא חלק
בלתי נפרד מניהולו של אלוהים ועל אחת כמה וכמה שלא ניתן להפריד בינה לבין
תוכניתו של אלוהים. עם זאת, האדם לא מייחס כל חשיבות לניהולו של אלוהים
ולכן הוא מתרחק מאלוהים יותר ויותר. כתוצאה מכך, הולך וגדל מספר בני האדם
שהופכים לחסידים של אלוהים שאינם יודעים דברים הקשורים הדוקות לישועתו של
האדם, כגון מהי הבריאה, מהי האמונה באלוהים, כיצד יש לעבוד את אלוהים וכן
הלאה. אם כן, בשלב הזה, עלינו לנהל שיחה על ניהולו של אלוהים כדי שכל חסיד
ידע בבירור את חשיבות ההליכה בעקבות אלוהים והאמונה בו. הם גם יוכלו לבחור
באופן מדויק יותר את הנתיב שבו עליהם לצעוד במקום ללכת בעקבות אלוהים אך
ורק כדי לזכות בברכות, או להימנע מאסון או להצליח.
בעבר, הייתה סטייה רבה באופן שבו בני האדם חוו חוויות, והדבר היה יכול להיות אפילו מגוחך. משום שבני האדם פשוט לא הבינו את רף דרישותיו של אלוהים, היו תחומים רבים שבהם חווייתם השתבשה. דרישתו של אלוהים מהאדם היא שהוא יהיה מסוגל להביא לידי ביטוי אנושיות רגילה בחייו. בואו ניקח כדוגמה את התנהגותו של האדם המודרני בכל הנוגע למזון ולבגדים. בני האדם יכולים ללבוש חליפה עם עניבה וללמוד קצת על אמנות מודרנית, ובזמן הפנוי שלהם, הם יכולים לקיים חיים ספרותיים ובידוריים במידת מה. הם יכולים לצלם כמה תמונות בלתי נשכחות ולקרוא ולרכוש ידע מסוים ולחיות בסביבה טובה יחסית. אלה החיים המתאימים לאנושיות רגילה, אך בני האדם חושבים שאלוהים מתעב אותם. הנוהג שלהם הוא ציות לכמה חוקים חדשים, וזה גורם להם לחיות חיים משעממים כמו מים עומדים, וללא כל משמעות. למעשה, אלוהים מעולם לא דרש מהאדם לעשות את זה. בני האדם רוצים לצמצם את טבעם שלהם, והם מתפללים ללא-הרף ברוחם להתקרב אלוהים; דעתם עסוקה בחשיבה ללא-הרף על דברים אלוהיים; עיניהם מביטות סביב ללא-הרף ובוחנות עניינים כאלה ואחרים – הם מפחדים מאוד שהקשר שלהם עם אלוהים ייגדע איכשהו. אלה כל הדברים שהאדם סיכם לעצמו. אלה החוקים שהאדם קבע לעצמו. אם לא תתפסו את מהותכם שלכם או את הרמה שאתם עצמכם יכולים להגיע אליה, לא תהיה לכם לדרך לתפוס בדיוק את הרף שאלוהים מציב לאדם, ולא תהיה לכם דרך להשיג נוהג ראוי. דעתכם תמיד תועה לכיוון כזה או אחר, ואתם חושבים על כל דרך אפשרית ללמוד ולגשש בחיפוש אחר הדרך שבה רוח הקודש תוכל איכשהו לרגש אתכם ולהפוך אתכם לנאורים. התוצאה היא שאתם מסכמים אוסף של דרכי נוהג שאתם חושבים שיועילו לכם לזכות בהיווכחות. כשאתם נוהגים כך, אתם לא יודעים בדיוק מה אלוהים דורש מכם. אתם פשוט נוהגים בדרך שלכם עצמכם, אתם מרגישים רגועים לגמרי, ואתם לא טרודים מהתוצאה ועל אחת כמה וכמה שאתם לא טרודים משאלת קיומן של סטיות ושגיאות. כשאתם ממשיכים כך, הנוהג שלכם חסר דברים רבים, כגון אישורו של אלוהים, אימות מצד רוח הקודש ותוצאה המושגת לפי דרישותיו של אלוהים. הוא אפילו חסר אנושיות רגילה וחוש היגיון של אדם רגיל. הנוהג שלכם הוא רק ציות לכללים או העצמת העול שאתם נושאים כדי להגביל את עצמכם וכדי לשלוט בעצמכם. ועם זאת, אתם חושבים שהנוהג שלכם פשוט מושלם, ואתם לא יודעים שרוב מה שאתם מנהיגים הוא תהליך או הגבלה בלתי נחוצים. יש בני אדם רבים שנוהגים כך במשך שנים רבות ללא שינוי ניכר בטבעם, ללא הבנה חדשה וללא היווכחות חדשה. בלא יודעין, הם מתירים את הרסן מאופיים האכזרי, עד כדי כך שיש מקרים רבים שבהם הם עושים דברים בלתי סבירים ולא אנושיים ושיש מקרים רבים שבהם הם עושים דברים מדאיגים ובלתי מובנים. האם זה אדם שהשתנה?
כנסיית האל הכול יכול | הסרטון 'אמונה באלוהים' | האם האמונה בכתבי הקודש שוות ערך לאמונה באלוהים?
מבוא
רוב העולם הדתי מאמין שכתבי הקודש הם הקאנון של הנצרות, שיש להיצמד לכתבי הקודש ולהשתית את האמונה האישית באלוהים אך ורק על כתבי הקודש, ושאדם אינו יכול להיקרא מאמין אם הוא חורג מכתבי הקודש. אם כן, האם האמונה באלוהים זהה לאמונה בכתבי הקודש? מהו בדיוק הקשר בין כתבי הקודש לבין אלוהים? ישוע אדוננו נזף פעם בפרושים באלה המילים: "אתם חוקרים את הכתובים, מפני שאתם חושבים שבהם יש לכם חיי נצח, והם מה שמעיד עליי. ואתם לא רוצים לבוא אליי כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 39-40). כתבי הקודש הם רק עדות לאלוהים, אך הם אינם מכילים חיי נצח. רק אלוהים הוא האמת, הדרך והחיים. אם כך, כיצד עלינו להתייחס לכתבי הקודש באופן שיתאם את רצון האל?
על כל בני עמי המשרתים אותי להיזכר בעבר: האם אהבתכם כלפיי הייתה מוכתמת
בטומאה? האם נאמנותכם אליי הייתה טהורה ובלב שלם? האם הכרתם אותי באמת?
כמה מקום תפסתי בלבכם? האם מילאתי אותו לגמרי? עד כמה דבריי השיגו משהו
בקרבכם? אל תחשבו שאני טיפש! הדברים האלה ברורים לי לחלוטין. כיום, כשקול
הגאולה שלי נישא, האם אהבתכם כלפיי גברה? האם חלק מנאמנותכם אליי הפכה
לטהורה? האם אתם מכירים אותי באופן עמוק יותר? האם שבחי העבר הניחו יסודות
יציבים לאופן שבו אתם מכירים אותי כיום? כמה מקום תופסת רוחי בתוככם? כמה
מקום תופס צלמי בקרבכם? האם אמירותיי פגעו בנקודת התורפה שלכם? האם אתם
באמת מרגישים שאין לכם מקום להסתיר את הבושה? האם אתם באמת מאמינים שאתם לא
כשירים להיות עמי? אם אתם לגמרי לא מודעים לשאלות לעיל, זו הוכחה שאתם
דגים במים עכורים, שאתם שם רק כדי לנפח את מספר בני האדם, ושבזמן שאני אקבע
מראש אתם תסולקו ותושלכו לבור התהום בפעם השנייה. אלה דברי האזהרה שלי,
ואני אכה במשפטי בכל מי שיקל בהם ראש , ואמיט עליו אסון בזמן שנקבע לכך. לא
כך? האם אני עדיין צריך לתת דוגמות כדי להמחיש זאת? האם עליי לדבר בפשטות
רבה יותר כדי לספק לכם מופת להבנה? מאז הבריאה ועד היום, בני אדם רבים המרו
את פי ולכן הושלכו וסולקו מזרם השחזור שלי. בסופו של דבר גופותיהם יירקבו
ורוחותיהם יושלכו לשאול, ועד היום הם עדיין נענשים בחומרה. בני אדם רבים
צייתו לדבריי, אך הם התנגדו לנאורות ולהארה שלי, ולכן השלכתי אותם הצדה,
והם נפלו לתחומו של השטן והפכו למתנגדיי. (כיום, כל מי שמתנגד לי נשמע רק
לדבריי כפי שהם נראים על פני השטח, והוא ממרה את מהותם של דבריי). היו גם
רבים שסתם הקשיבו לדברים שאמרתי אתמול, נצמדו לפסולת העבר ולא העריכו את
התוצרת של ההווה. בני האדם האלה הם לא רק שבויים של השטן, אלא שהם גם הפכו
לחוטאים נצחיים והפכו לאויביי, והם מתנגדים אליי ישירות. בני אדם כאלה הם
מושא השיפוט שלי בשיא חמתי, וכיום הם עדיין עיוורים, עדיין מצויים בתחתיות
ארץ ונתונים בכבלי אופל (כלומר, בני אדם כאלה הם גוויות רקובות ומשותקות
שהשטן שולט בהן. משום שכיסיתי את עיניהם, אני אומר שהם עיוורים). כדאי לתת
דוגמה לעיונכם, כך שתוכלו ללמוד ממנה: כשמזכירים את פאולוס, אתם חושבים על תולדותיו ועל כמה סיפורים עליו
שאינם מדויקים ואינם עולים בקנה אחד עם המציאות. הוריו לימדו אותו מגיל
צעיר והוא קיבל את חיי, וכתוצאה מייעודי מראש, איכותו תאמה את צרכיי. בגיל
19 הוא קרא ספרים שונים על החיים. לכן, אני לא צריך לתאר בפרוטרוט איך
ייתכן שהוא יכול היה לבטא תובנות מעטות בלבד על עניינים שברוח אך יכול היה
גם לתפוס את כוונותיי, בזכות איכותו ובזכות ההבנה הנאורות והארה שהענקתי
לו. כמובן, תיאור זה לא פוסח על השילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. אף על
פי כן, הליקוי האחד שלו היה שהוא הרבה לדבר בקלות לשון ובשחצנות משום
כישרונותיו. כתוצאה מכך, בגלל מרדנותו שחלקה ייצג ישירות את הארכי-מלאך,
כשהפכתי לבשר ודם בפעם הראשונה, הוא עשה כל מאמץ כדי לקרוא עליי תיגר. הוא
היה אחד מבני האדם שלא הכירו את דבריי, ומקומי בלבו כבר נעלם. בני אדם כאלה
מתנגדים ישירות לאלוהיות שלי, ואני אכה אותם, ובסופו של דבר הם ישתחוו
ויתוודו על חטאיהם. לפיכך, לאחר שניצלתי את מעלותיו – כלומר, לאחר שהוא עבד
למעני לזמן מה – הוא חזר לסורו, ועל אף שהוא לא המרה את פי באופן ישיר,
הוא לא שמע להכוונה והנאורות הפנימיים שלי, ולכן כל מה שהוא עשה בעבר היה
חסר תועלת. במילים אחרות, עטרת הכבוד שהוא דיבר עליה הפכה למילים ריקות
מתוכן ולפרי דמיונו שלו, מפני שעד היום הוא עדיין כפוף למשפטי ולכבליי. מהדוגמה לעיל ניתן לראות שכל מי שמתנגד אליי (בהתנגדות לא רק לבשרי
ודמי, אלא מעבר לכך, לדבריי ולרוחי – כלומר לאלוהיות שלי) חווה את השיפוט
שלי על בשרו. כשרוחי תעזוב אתכם, אתם תצללו הישר לשאול. על אף שגוף הבשר
והדם שלכם נמצא על פני האדמה, אתם כמו חולי רוח: איבדתם את ההיגיון שלכם,
ואתם מיד מרגישים כמו גוויות, עד כדי כך שאתם מתחננים אליי להביא קץ לבשרכם
ודמכם ללא דיחוי. רובכם בעלי רוח ומבינים היטב את הנסיבות האלה, ואין צורך
שאפרט מעבר לכך. בעבר, כשעבדתי באנושיות רגילה, רוב בני האדם כבר השוו את
עצמם לחרון אפי ולמלכותיותי וכבר ידעו מעט על חוכמתי וטבעי. כיום, אני מדבר
ופועל ישירות באלוהיות, ובכל זאת יש בני אדם שיראו את חרון אפי ומשפטי במו
עיניהם. יתרה מזאת, העבודה העיקרית של החלק השני בעידן המשפט היא לגרום
לכל עמי להכיר את מעשיי כבשר ודם באופן ישיר, ולגרום לכולכם לראות את טבעי
באופן ישיר. אולם מפני שאני מתגלם כבשר ודם, אני מתחשב בחולשותיכם. אני
מקווה שלא תתייחסו אל רוחכם, נשמתכם וגופכם כאל צעצועים, ושלא תקדישו אותם
לשטן מתוך אדישות. מוטב לנצור את מה שיש לכם, ולא להתייחס אליו כאל משחק,
מפני שדברים כאלה נוגעים לגורלכם. האם אתם באמת יכולים להבין את פירושם
האמיתי של דבריי? האם אתם באמת מסוגלים להתחשב ברגשותיי האמיתיים? האם אתם מוכנים ליהנות מברכותיי על הארץ, ברכות הדומות לאלה שבשמיים?
האם אתם מוכנים להתייחס לאופן שבו אתם מבינים אותי, נהנים מדבריי ומכירים
אותי בתור הדבר החשוב והמשמעותי ביותר בחייכם? האם אתם באמת מסוגלים להישמע
לי לגמרי, מבלי לחשוב על סיכוייכם העתידיים? האם אתם באמת מסוגלים לקבל את
העובדה שאני אמית אתכם ואוביל אתכם כמו כבשים? האם יש ביניכם כאלה
שמסוגלים להשיג דברים כאלה? האם ייתכן שכל מי שאני מאשר וכל מי שמקבל את
הבטחותיי הוא מי שזוכה בברכתי? האם הבנתם משהו מהדברים האלה? אם אני אבחן
אתכם, האם באמת תוכלו להיות נתונים לרחמיי, ובמהלך הניסיונות האלה, האם
באמת תוכלו לחפש את כוונותיי ולתפוס את לבי? אני לא רוצה שתהיו מסוגלים
לומר הרבה מילים מרגשות מאוד או לספר הרבה סיפורים מרתקים. במקום זאת, אני
דורש שתהיו מסוגלים לשאת עליי עדות טובה, ושתוכלו להיווכח במציאות באופן
מלא ועמוק. אלמלא דיברתי באופן ישיר, האם יכולתם לנטוש כל מה שסביבכם
ולהתיר לי להשתמש בכם? זו המציאות שנחוצה לי, הלא כן? מי מסוגל לתפוס את
משמעות הדברים האלה? עם זאת, אני דורש שתפסיקו לכרוע תחת עול הדאגות, שתהיו
זהירים בהיווכחותכם ושתבינו את מהותם של דבריי. כך תימנעו מאי-הבנת דבריי
ואי-בהירות באשר לכוונתי שעלולות לגרום להפרה של הצווים המנהליים שלי. אני
מקווה שאתם תופסים את כוונותיי עבורכם בדבריי. אל תחשבו עוד על סיכוייכם
העתידיים, ותפעלו על פי החלטתכם בפניי שהכל נתון לחסדו של אלוהים. כל מי
שנמצא בביתי צריך לעשות כמיטב יכולתו. עליכם להקדיש את מיטבכם לחלק האחרון
של עבודתי על פני האדמה. האם אתם באמת מוכנים להנהיג דברים כאלה? 23 בפברואר, 1992