רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמים, כלומר למען זכייה בגמול. היא לא למען ההפיכה למושלם, או מילוי חובתו של ברוא אל. כלומר רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם, או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם שמאמינים שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי דין שמים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, יש דמיון בין המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם.
יתרה מזו, רוב בני האדם עובדים את אותם דברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו, ורבים מתו ונולדו מחדש. לא רק אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו בנפילה ברשתות שלהם עצמם. מעבר לכך, מספר בני האדם שהצליחו הוא קטן להחריד. עד היום, איש לא יודע את הסיבות לכישלונם של בני אדם מסוימים, או את סוד ההצלחה של האחרים. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם השקיעו מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים היא לא דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלוא כן? הדברים שהם זוכים בהם הם פירות מרים, הלוא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם המתחקים אחר אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך קשה עוד יותר לבני אדם המחפשים בהתחקות אחר אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלוא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? הם מבזבזים זמן, הלוא כן? גם כשבני האדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש וגם כשהם נכשלים, יש סיבה לכך. גורלם להצליח או להיכשל לא נקבע על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.
הדרישה הבסיסית ביותר מאמונת האדם באלוהים היא שיהיה לו לב ישר, ושהוא יתמסר ויישמע לאלוהים באמת ובתמים. הדבר שהאדם מתקשה לעשות יותר מכול הוא לתת את כל חייו בתמורה לאמונה אמיתית, שבאמצעותה הוא יוכל לזכות באמת המלאה ולמלא את חובתו כברוא אל. זה הדבר שמי שנכשל לא מסוגל להשיג, ואשר מי שלא יכול למצוא את המשיח אפילו יותר לא מסוגל להשיג. משום שהאדם לא טוב בהתמסרות מלאה לאלוהים, משום שהאדם לא מוכן למלא את חובתו לבורא, משום שהאדם רואה את האמת אך נמנע ממנה וצועד בדרך משלו, משום שהאדם תמיד מחפש בכך שהוא צועד בעקבות מי שנכשל, ומשום שהאדם תמיד מתריס נגד שמים, האדם תמיד נכשל, תמיד הולך שולל אחרי התכסיסים של השטן ונופל ברשת שלו עצמו. משום שהאדם לא מכיר את המשיח, משום שהאדם לא מיומן בהבנת האמת ובחוויית האמת, משום שהאדם מעריץ את פאולוס יתר על המידה וחומד את השמים יתר על המידה, ומשום שהאדם תמיד דורש שהמשיח יישמע לו ופוקד על אלוהים, האישים הדגולים האלה ובני האדם שחוו את תהפוכות העולם הם בכל זאת בני תמותה, והם בכל זאת מתים במהלך הייסורים שאלוהים ממיט עליהם. על בני האדם האלה אפשר רק לומר שהם מתים מוות טרגי, ושיש הצדקה לסופם, כלומר למותם. כישלונם אף יותר בלתי נסבל עבור דין השמים, הלוא כן? האמת באה מעולמו של האדם, אך המשיח הוא זה שמוסר את האמת לאדם. מקורה במשיח, כלומר מאלוהים עצמו, והאדם לא יכול להשיג אותה. אולם המשיח מספק את האמת בלבד – הוא לא בא כדי להחליט אם האדם יצליח בעיסוקו בחיפוש האמת. מכאן, ההצלחה או הכישלון באמת תלויים רק בעיסוקו של האדם בחיפוש. ההצלחה או הכישלון של האדם באמת מעולם לא היו קשורים למשיח, אלא שהם נקבעים על פי עיסוקו של האדם בחיפוש. לא ניתן לתלות באלוהים את ייעודו של האדם ואת הצלחתו או כישלונו. זאת משום שזה לא עניין הנוגע לאלוהים עצמו אלא עניין המתקשר באופן ישיר לחובה שברוא אל חייב למלא. רוב בני האדם יודעים קצת על עיסוקם וייעודם של פאולוס ופטרוס, אך בני האדם לא מכירים דבר מלבד סופם של פטרוס ופאולוס, והם לא יודעים דבר על סוד הצלחתו של פטרוס, או על הליקויים שהובילו לכישלונו של פאולוס. על כן, אם אתם כלל לא מסוגלים להבין את מהותה העמוקה של עיסוקם, הרי שהעיסוק של רובכם עדיין ייכשל; ואפילו אם מעטים מכם יצליחו, הם עדיין לא ישתוו לפטרוס. אם דרך העיסוק שלכם היא הדרך הנכונה, יש לכם סיכוי להצליח. אם הדרך שבה אתם פוסעים בעיסוקכם בחיפוש האמת היא לא הדרך הנכונה, לעולם לא תהיו מסוגלים להצליח, וסופכם יהיה דומה לסופו של פאולוס.
פטרוס היה אדם שהפך למושלם. רק לאחר שהוא חווה ייסורים ומשפט וזכה משום כך באהבתו הטהורה של אלוהים, הוא הפך למושלם לגמרי. הדרך שבה הוא צעד הייתה הדרך של ההפיכה למושלם. כלומר מהרגע הראשון, הדרך שפטרוס צעד בה הייתה הדרך הנכונה, והמניע לאמונתו באלוהים היה המניע הנכון, לכן הוא היה לאדם שהפך למושלם. הוא פסע בדרך חדשה שהאדם מעולם לא צעד בה בעבר, ואילו הדרך שפאולוס צעד בה מהרגע הראשון הייתה הדרך המנוגדת למשיח, ורק משום שרוח הקודש רצתה להשתמש בו ולנצל בעבודתה את הכישרונות שלו ואת כל מעלותיו, הוא עבד עבור המשיח במשך כמה עשורים. הוא בסך הכול היה אדם שרוח הקודש השתמשה בו, והיא לא השתמשה בו משום שישוע ראה בעין יפה את אנושיותו, אלא משום הכישרונות שלו. הוא היה מסוגל לעבוד למען ישוע משום שהוא הוכה אפיים ארצה, ולא משום שהוא שמח לעשות זאת. הוא היה מסוגל לעשות עבודה כזו בזכות הנאורות וההכוונה של רוח הקודש, והעבודה שהוא עשה לא ייצגה בשום אופן את עיסוקו או את אנושיותו. עבודתו של פאולוס מייצגת עבודה של עבד, כלומר הוא עשה עבודה של שליח. לעומת זאת, פטרוס היה שונה: הוא גם עשה עבודה, אך היא לא הייתה רבה כעבודתו של פאולוס. הוא עבד מתוך העיסוק שלו בהיווכחותו, ועבודתו הייתה שונה מעבודתו של פאולוס. עבודתו של פטרוס הייתה מילוי חובתו של ברוא אל. הוא לא עבד בתפקיד שליח, אלא עבד כחלק מעיסוקו בחיפוש אהבת האל. גם מהלך עבודתו של פאולוס כלל את עיסוקו האישי: עיסוקו היה אך ורק למען תקוותיו לעתיד ולמען רצונו בייעוד טוב. הוא לא קיבל זיכוך במהלך עבודתו, והוא גם לא קיבל גיזום או טיפול. הוא האמין שכל עוד עבודתו מספקת את רצון האל, וכל עוד מעשיו מרצים את אלוהים, ממתין לו גמול בסוף הדרך. לא היו חוויות אישיות בעבודתו – היא נעשתה לשם העבודה עצמה ולא מתוך עיסוק בחיפוש שינוי. כל עבודתו הייתה עסקת חליפין. היא לא הכילה דבר מהחובה או ההישמעות של ברוא אל. במהלך עבודתו, לא התרחש שינוי בטבעו הישן של פאולוס. עבודתו הייתה רק שירות לאחרים, והיא לא הייתה מסוגלת להביא לשינוי בטבעו. פאולוס ביצע את עבודתו באופן ישיר, מבלי להפוך למושלם או לעבור טיפול, והגמול הוא מה שהניע אותו. פטרוס היה שונה: הוא עבר גיזום וכן טיפול וזיכוך. המטרה וההנעה של עבודתו של פטרוס היו שונות מהותית מאלה של פאולוס. על אף שפטרוס לא עשה כמות רבה של עבודה, טבעו עבר שינויים רבים, ומה שהוא חיפש היה האמת ושינוי של ממש. עבודתו לא התבצעה רק לשם העבודה עצמה. על אף שפאולוס עשה עבודה רבה, כולה הייתה עבודתה של רוח הקודש, ואפילו שפאולוס שיתף פעולה עם העבודה הזו, הוא לא חווה אותה. הסיבה היחידה שפטרוס עשה פחות עבודה הייתה שרוח הקודש לא עשתה עבודה רבה דרכו.
כמות עבודתם לא קבעה אם הם הפכו למושלמים. עיסוקו של האחד היה כדי לקבל גמול ואילו עיסוקו של השני היה כדי לזכות באהבתו המלאה של אלוהים ולמלא את חובתו כברוא אל, ככל שיכול היה להביא לידי ביטוי צלם חביב כדי לרצות את רצונו של אלוהים. מבחינה חיצונית, הם היו שונים, וגם המהות שלהם הייתה שונה. לא תוכלו לקבוע מי מהם הפך למושלם על סמך כמות העבודה שהם עשו. פטרוס רצה להביא לידי ביטוי בחייו את צלמו של אדם שאוהב את אלוהים, להיות אדם שנשמע לאלוהים, להיות אדם שמקבל טיפול וגיזום ולהיום אדם שממלא את חובתו כברוא אל. הוא היה מסוגל להתמסר לאלוהים, להפקיד את כל כולו בידיו של אלוהים ולהישמע לו עד המוות. זה מה שהוא גמר בדעתו לעשות, ויתר על כן, זה מה שהוא השיג. זו הסיבה המהותית לכך שסופו היה שונה מזה של פאולוס בסופו של דבר. העבודה שרוח הקודש עשתה בפטרוס הייתה להפוך אותו למושלם, והעבודה שרוח הקודש עשתה בפאולוס הייתה להשתמש בו. זאת משום שהאופי וההשקפות שלהם בנוגע לעיסוק היו שונים. לשניהם הייתה עבודתה של רוח הקודש. פטרוס יישם את העבודה הזו בעצמו וכן סיפק אותה לאחרים. לעומת זאת, פאולוס רק סיפק את כלל עבודתה של רוח הקודש לאחרים, והוא לא זכה ממנה לדבר בעצמו. לכן, לאחר שפאולוס חווה את עבודתה של רוח הקודש במשך שנים כה רבות, בקושי חלו בו שינויים. הוא עדיין נשאר כמעט בדיוק במצבו הטבעי, הוא עדיין היה פאולוס הישן. רק לאחר שעמד בקשיים של עבודה רבת שנים, הוא למד איך לעבוד, ורכש סבולת, אל אופיו הישן – אופיו התחרותי ורודף הבצע – נותר כשהיה. לאחר שעבד במשך שנים כה רבות, הוא לא הכיר את טבעו המושחת ולא נפטר מטבעו הישן, והוא עדיין ניכר בבירור בעבודתו. בסך הכול היה בו יותר ניסיון בעבודה, אך ניסיון מועט כל כך כשלעצמו לא היה מסוגל לשנות אותו, ולא יכול היה לשנות את השקפותיו על הקיום או על חשיבות העיסוק שלו. על אף שהוא עבד שנים רבות למען המשיח, ולא התנכל עוד לאדון ישוע, לא היה כל שינוי בלבו במידה שבה הוא הכיר את אלוהים. פירוש הדבר הוא שהוא לא עבד כדי להתמסר לאלוהים, אלא נאלץ לעבוד לשם הייעוד העתידי שלו. משום שבראשית, הוא התנכל למשיח ולא נשמע למשיח. הוא היה מורד מיסודו שהתנגד למשיח במכוון ואדם שלא הכיר את עבודתה של רוח הקודש. בסיום עבודתו, הוא עדיין לא הכיר את עבודתה של רוח הקודש, והוא רק פעל מרצונו החופשי בהתאם לאופיו, מבלי להתייחס כלל לרצונה של רוח הקודש. לכן אופיו היה עוין כלפי המשיח והוא לא נשמע לאמת. אדם כזה, שעבודתה של רוח הקודש זנחה אותו, אשר לא מכיר את עבודתה של רוח הקודש ואשר גם מתנגד למשיח – כיצד יכול אדם כזה לזכות בישועה? ישועת האדם אינה תלויה בכמות העבודה שהוא עושה, או במידת התמסרותו. היא נקבעת בהתאם למידה שבה הוא מכיר את עבודתה של רוח הקודש, ליכולתו להנהיג את האמת ולמידה שהשקפותיו על העיסוק בחיפוש עולות בקנה אחד עם האמת. על אף שגילויים טבעיים אכן התרחשו לאחר שפטרוס הפך לחסיד של ישוע, הוא היה מוכן מלכתחילה להישמע לרוח הקודש ולחפש את המשיח. הציות שלו לרוח הקודש היה טהור: הוא לא חיפש פרסום או עושר – מה שהניע אותו היה הציות לאמת. אף על פי שהיו שלושה מקרים שבהם פטרוס הכחיש שהוא מכיר את המשיח, ואף על פי שהוא פיתה את האדון ישוע, החולשה האנושית הקלה הזו לא באה לידי ביטוי בטבעו, לא השפיעה על עיסוקו העתידי ולא יכולה להוכיח כראוי שהפיתוי שלו היה מעשה של צורר משיח. חולשה אנושית רגילה היא דבר שמשותף לכל בני האדם בעולם – האם ציפיתם שפטרוס יהיה שונה? בני האדם מחזיקים בהשקפות מסוימות על פטרוס משום שהוא עשה כמה טעויות טיפשיות, הלוא כן? ובני האדם מעריצים כל כך את פאולוס בזכות כל העבודה שהוא עשה, ובזכות כל האיגרות שהוא כתב, הלוא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? בני האדם שניחנים באמת בהיגיון יכולים לראות דבר כה חסר חשיבות, נכון?
על אף שהשנים הרבות שבהן פטרוס עבר חוויות כאובות לא תועדו בספרי הקודש, זו לא הוכחה שפטרוס לא חווה חוויות אמיתיות או שפטרוס לא הפך למושלם. כיצד ייתכן שהאדם יעלה על דעתו את עבודתו המלאה של אלוהים? ישוע לא בחר באופן אישי מה יתועד בכתבי הקודש – דורות מאוחרים יותר הם שערכו אותם. על כן, כל מה שתועד בספרי הקודש נבחר על פי תפיסותיו של האדם, הלוא כן? מעבר לכך, סופם של פטרוס ופאולוס לא מפורט במפורש באיגרות, לכן האדם שופט את פטרוס ואת פאולוס על פי תפיסותיו שלו, ועל פי העדפותיו שלו. ומשום שפאולוס עשה כל כך הרבה עבודה, משום ש"תרומותיו" היו כה רבות, הוא זכה באמון ההמונים. האדם מתרכז בדברים שטחיים בלבד, הלוא כן? כיצד האדם יהיה מסוגל להבין את מהותו של האדם לאשורה? זאת ועוד, מכיוון שפאולוס היה מושא להערצה במשך אלפי שנים, מי יעז להתכחש בפזיזות לעבודתו? פטרוס היה רק דייג, לכן איך ייתכן שתרומתו רבה כתרומתו של פאולוס? על סמך תרומותיהם, פאולוס אמור היה לבוא על גמולו לפני פטרוס, ואמור היה להיות יותר כשיר לזכות לאישורו של אלוהים. מי היה מאמין שהדרך היחידה שבה אלוהים טיפל בפאולוס הייתה לעשות עבודה באמצעות הכישרונות שלו, בעוד שאלוהים הפך את פטרוס למושלם? האדון ישוע לא ערך תוכניות עבור פטרוס ופאולוס מההתחלה בשום פנים ואופן: הם הפכו למושלמים או שימשו לעבודה בהתאם לאופיים הפנימי. על כן, מה שבני האדם רואים הוא בסך הכול תרומותיו החיצוניות של האדם, ואילו מה שאלוהים רואה הוא מהותו של האדם, וכן הדרך שבה האדם צועד בעיסוקו מההתחלה, והמניע של עיסוקו של האדם. בני האדם מודדים אדם על פי השקפותיו ועל פי התפיסות שלהם עצמם, אך סופו של אדם לא נקבע על פי חיצוניותו. לכן אני אומר שאם הדרך שאתם צועדים בה מההתחלה היא דרך ההצלחה, ואם נקודת המבט שלכם בנוגע לעיסוק היא נקודת המבט הנכונה מההתחלה, אתם דומים לפטרוס. אם הדרך שאתם פוסעים בה היא דרך הכישלון, גם אם תשלמו מחיר גבוה, סופכם יהיה כסופו של פאולוס. כך או כך, ייעודכם וההצלחה או הכישלון שלכם נקבעים שניהם על פי חיפושכם בדרך הנכונה או השגויה, ולא על פי מסירותכם או המחיר שאתם משלמים. המהות של פטרוס ופאולוס והמטרות שהם עסקו בהן היו שונות. האדם לא מסוגל לגלות את הדברים האלה, ורק אלוהים יכול לדעת אותם בשלמותם. זאת מכיוון שמה אלוהים רואה הוא מהותו של האדם, ואילו האדם לא מכיר את מהותו כלל ועיקר. האדם לא מסוגל לחזות במהות הטמונה באדם או בשיעור הקומה שלו בפועל, ולפיכך הוא לא מסוגל לזהות את הסיבות לכישלון ולהצלחה של פאולוס ופטרוס. הסיבה לכך שרוב בני האדם מעריצים את פאולוס ולא את פטרוס היא משום שפאולוס שימש לעבודה ציבורית, והאדם מסוגל לתפוס את העבודה הזו, לכן בני האדם מכירים ב"הישגים" של פאולוס. לעומת זאת, החוויות של פטרוס אינן גלויות לאדם, והאדם לא מסוגל להשיג את הדברים שהוא חיפש, לכן אין לאדם עניין בפטרוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה