דבר אלוהים | אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה חלק 2

מי שלוקח את ילדיו וקרובי משפחתו שאין בהם כול אמונה לכנסייה, אנוכי מדי ומראה את טוב לבו. אנשים אלה מדגישים רק אהבה, ללא התייחסות לשאלה אם הם מאמינים או אם זהו רצון אלוהים. יש המביאים את נשותיהם או הוריהם בפני אלוהים, ובין אם רוח הקודש מסכימה או מבצעת את עבודתה ובין אם לא, הם "מאמצים בני אדם מוכשרים" למען אלוהים, בעיוורון. איזו תועלת יכולה לצמוח מהפניית טוב הלב הזה כלפי אותם בני אדם שאינם מאמינים? גם אם חסרי האמונה האלה שאין להם נוכחות של רוח הקודש נאבקים להיות חסידיו של אלוהים, בכול זאת לא ניתן להושיעם כפי שהאדם מאמין. את מי שזוכה לישועה לא קל כול כך להשיג למעשה. את מי שלא עבר את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש ולא הובא לידי שלמות על ידי אלוהים בהתגלמותו, לא ניתן להשלים כלל. לפיכך לאנשים אלה חסרה נוכחותה של רוח הקודש מן הרגע שבו הם מתחילים להיות חסידי אלוהים כביכול. בהתאם למצבם בפועל, בפשטות לא ניתן להשלים אותם.

לכן רוח הקודש אינה מחליטה להוציא עליהם אנרגיה רבה ואינה מעניקה להם כל נאורות או מנחה אותם בדרך כלשהי. היא רק מאפשרת להם ללכת בעקבותיה וחושפת בסופו של דבר את סופם – די בכך. התלהבותו וכוונותיו של האדם באים מן השטן, ובשום אופן אינם יכולים להשלים את עבודתה של רוח הקודש. אין זה משנה איזה מין אדם הוא אותו אדם, עליו לקבל את עבודתה של רוח הקודש – האם אדם יכול להשלים אדם? מדוע בעל אוהב את אישתו? ומדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים חשים חובה כלפי הוריהם? ומדוע ההורים מסורים לילדיהם? אילו מין כוונות מטפחים בני אדם בלבם באמת? האם אין זה כדי לממש את תוכניותיהם ורצונותיהם האנוכיים שלהם? האם זה אכן למען תוכנית הניהול של אלוהים? האם זה למען עבודתו של אלוהים? האם זה כדי למלא את חובתו של ברוא? מי שהאמין באלוהים תחילה ולא הצליח לזכות בנוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. נקבע שאנשים אלה יושמדו. אין זה משנה כמה אהבה יש באדם כלפיהם, היא אינה יכולה להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותו ואהבתו של האדם מייצגות את כוונות האדם, אך אינן יכולות לייצג את כוונותיו של אלוהים ואינן יכולות להחליף את עבודתו של אלוהים. גם אם האדם יפנה את המידה הרבה ביותר של אהבה או רחמים כלפי אנשים אלה, שכביכול מאמינים באלוהים ומעמידים פנים שהם חסידיו אך אינם יודעים מה פירוש להאמין באלוהים, הם בכול זאת לא יזכו באהדתו של אלוהים ולא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. גם אם בני אדם המקפידים ללכת בעקבות אלוהים הם בעלי איכות נמוכה ואינם יכולים להבין אמיתות רבות, הם בכול זאת זוכים מדי פעם בעבודתה של רוח הקודש, אך בני אדם באיכות טובה למדי שאינם מאמינים בכנות, בפשטות אינם יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. בפשטות אין אפשרות לישועה כשמדובר באנשים האלה. גם אם הם קוראים או שומעים מדי פעם את המסר או שרים שבחים לאלוהים, בסופו של דבר הם לא יוכלו להיוותר עד למועד המנוחה. השאלה אם אדם מחפש בכנות, אינה נקבעת על פי שיפוטם של אחרים לגביו ולא על פי דעתם של הסובבים אותו עליו, אלא על פי השאלה אם רוח הקודש עובדת בו ואם יש בו נוכחות של רוח הקודש, והדבר נקבע עוד יותר על פי השאלה אם טבעו משתנה ואם יש לו ידע על אלוהים לאחר שעבר את עבודתה של רוח הקודש במשך פרק זמן מסוים. אם רוח הקודש עובדת באדם, טבעו של אדם זה ישתנה בהדרגה, ודעתו על האמונה באלוהים תיעשה בהדרגה טהורה יותר. אין זה משנה כמה זמן האדם הוא חסיד אלוהים, כול עוד הוא השתנה, משמעות הדבר היא שרוח הקודש עובדת בו. אם הוא לא השתנה, משמעות הדבר היא שרוח הקודש אינה עובדת בו. גם אם אנשים אלה עושים שירות כלשהו, הדבר שממריץ אותם הוא כוונותיהם לזכות במזל טוב. שירות מדי פעם אינו יכול להחליף שינוי בטבעם. בסופו של דבר הם יושמדו בכול זאת, כי במלכות אין צורך במי שנותן שירות ואין צורך בכך שאיש שטבעו לא השתנה ישרת את אותם בני אדם שהובאו לידי שלמות ושנאמנים לאלוהים. דברים אלה מן העבר, "כשאדם מאמין באל, המזל מאיר פנים לכול משפחתו", מתאימים לעידן החסד אך אינם קשורים ליעדו של האדם. הם התאימו רק לשלב במהלך עידן החסד. הכוונה במשמעות הדברים האלה מכוונת לשלווה ולברכות החומריות שבני אדם נהנים מהן. אין פירושם שכול משפחתו של מי שמאמין באל תיוושע ואין פירושם שכשאדם זוכה במזל טוב, כול משפחתו מובאת אף היא למנוחה. השאלה אם אדם זוכה בברכות או סובל מצוקה נקבעת על פי מהותו ולא על פי המהות המשותפת לו ולאחרים. במלכות בפשטות אין אימרה כזו ואין כלל כזה. אם האדם יוכל לשרוד בסופו של דבר, הסיבה לכך היא שהוא עמד בדרישותיו של אלוהים, ואם האדם אינו מצליח בסופו של דבר להיוותר עד למועד המנוחה, הסיבה לכך היא שהאדם הזה מורד באלוהים ולא מילא את דרישותיו. לכול אדם יש יעד מתאים. יעדים אלה נקבעים בהתאם למהותו של כול אדם ואינם קשורים כלל לאחרים. התנהגותו הרעה של ילד אינה יכולה לעבור להוריו, וצדיקותו של ילד אינה יכולה להיות משותפת לו ולהוריו. התנהגותו המרושעת של הורה אינה יכולה לעבור לילדיו וצדיקותו של הורה אינה יכולה להיות משותפת לו ולילדיו. כול אדם נושא עמו את חטאיו שלו וכול אדם נהנה ממזלו שלו. איש אינו יכול להחליף אדם אחר. זוהי צדיקות. לדעת האדם, אם הורים זוכים למזל טוב, כך יכולים גם ילדיהם לזכות למזל טוב, ואם ילדים עושים רע, על הוריהם לכפר על חטאיהם. זוהי נקודת מבטו של האדם ודרכו של האדם לעשות דברים. אין זו נקודת מבטו של אלוהים. סופו של כול אדם נקבע בהתאם למהות הנובעת מהתנהגותו, והיא נקבעת תמיד באופן הולם. איש אינו יכול לשאת את חטאיו של אחר. יתרה מכך, איש אינו יכול לקבל עונש במקום אחר. זהו דבר מוחלט. דאגתו המסורה של הורה לילדיו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדקה במקום ילדיו וחיבתו ומילוי חובתו של ילד כלפי הוריו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדקה במקום הוריו. זוהי המשמעות האמיתית שמאחורי הדברים, "אז יהיו שנים בשדה, אחד יילקח והאחר יישאר. שתי נשים יטחנו ברחיים, אחת תילקח והאחרת תישאר". איש אינו יכול לקחת את ילדיו עושי הרע למנוחה על סמך אהבתו העמוקה לילדיו, ואיש אינו יכול לקחת את אישתו (או אישה את בעלה) למנוחה על סמך התנהגותו הצדקת שלו עצמו. זהו כלל מינהלי ולא ייתכנו יוצאים מן הכלל למען איש. עושי צדקה הם עושי צדקה ועושי רע הם עושי רע. עושי צדקה יוכלו לשרוד ועושי הרע יושמדו. הקדושים הם קדושים, הם אינם מזוהמים. המזוהמים הם מזוהמים, ואין בהם ולו חלק קדוש אחד. כול הרשעים יושמדו וכול הצדיקים ישרדו, גם אם ילדיו של עושה רע עושים מעשי צדקה וגם אם הוריו של צדיק עושים מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה חסרת אמונה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים חסרי אמונה. אלה הם שני סוגים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. בטרם נוכח במנוחה, יש לאדם קרובי משפחה גשמיים, אך לאחר שהוא נוכח במנוחה, אין לו עוד קרובי משפחה גשמיים ראויים לשמם. מי שממלא את חובתו ומי שאינו ממלא את חובתו הם אויבים, מי שאוהב את אלוהים ומי ששונא את אלוהים מנוגדים זה לזה. מי שנוכח במנוחה ומי שהושמד הם שני סוגי ברואים שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת. ברואים הממלאים את חובתם יוכלו לשרוד, וברואים שאינם ממלאים את חובתם יושמדו. יתרה מזאת, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כברואה? האם אתה אוהב את אישתך כדי למלא את חובתך כברוא? האם אתה ממלא את חובתך כלפי הוריך חסרי האמונה כדי למלא את חובתך כברוא? האם דעתו של האדם על האמונה באלוהים נכונה או לא? מדוע אתה מאמין באלוהים? מה ברצונך להשיג? כיצד אתה אוהב את אלוהים? מי שאינו יכול למלא את חובתו כברוא ואינו יכול לעשות מאמץ שלם, יושמד. לבני אדם כיום יש יחסים גשמיים ביניהם, וכן קשרי דם, אך מאוחר יותר כל זה יתנפץ. מאמינים וחסרי אמונה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, אלא הם מנוגדים זה לזה. מי שבמנוחה מאמין שיש אלוהים ונשמע לאלוהים. המורדים באלוהים כולם יושמדו. משפחות לא יתקיימו עוד על פני האדמה. כיצד יכולים להיות הורים או ילדים או יחסים בין בעלים לנשים? עצם אי-ההתאמה בין אמונה לחוסר אמונה תנתק את הקשרים הגשמיים האלה!

במקור לא היו משפחות באנושות, רק איש ואישה, שני מיני בני אדם. לא היו מדינות, שלא לומר משפחות, אך בגלל השחתת האדם, התארגנו כול מיני בני אדם לשבטים שונים, שהתפתחו מאוחר יותר למדינות ועמים. מדינות ועמים אלה הורכבו ממשפחות קטנות, ובאופן הזה נחלקו סוגים שונים של בני אדם בין גזעים שונים בהתאם להבדלים בשפה וגבולות מפרידים. למעשה, אין זה משנה כמה גזעים יש בעולם, יש לאנושות אב קדמון אחד בלבד. בראשית היו רק שני מיני בני אדם, ושני המינים האלה היו איש ואישה. אולם בזכות התקדמות עבודתו של אלוהים, מהלך ההיסטוריה ושינויים גיאוגרפיים, התפתחו שני מינים אלה של בני אדם בדרגות שונות לסוגים רבים עוד יותר של בני אדם. בסיכומו של דבר, אין זה משנה מכמה גזעים מורכבת האנושות, האנושות כולה היא עדיין בריאה של אלוהים. אין זה משנה לאיזה גזע שייכים בני האדם, כולם ברואיו. כולם צאצאיהם של אדם וחווה. על אף שהם לא נוצרו בידי אלוהים, הם צאצאיהם של אדם וחווה, שאותם אלוהים ברא באופן אישי. אין זה משנה לאיזה סוג שייכים בני האדם, כולם ברואיו. כיוון שהם שייכים לאנושות שנבראה על ידי אלוהים, יעדם הוא היעד שצריך להיות לאנושות, והם נחלקים בהתאם לכללים המארגנים את האנושות. כלומר עושי רע וצדיקים הם אחרי הכול, ברואים. ברואים העושים רע יושמדו בסופו של דבר, וברואים העושים מעשי צדקה ישרדו. זהו ההסדר המתאים ביותר לשני סוגים אלה של ברואים. בגלל מרדנותם, עושי הרע אינם יכולים להכחיש שהם ברואי האל, אך נבזזו על ידי השטן ולפיכך אינם יכולים להיוושע. ברואים בעלי התנהגות צדקת אינם יכולים להישען על העובדה שהם ישרדו, כדי להכחיש שהם נבראו על ידי אלוהים אך זכו לישועה לאחר שהושחתו על ידי השטן. עושי רע הם ברואים שמורדים באלוהים. הם ברואים שאינם יכולים להיוושע ושכבר נבזזו לגמרי על ידי השטן. בני אדם שעושים רע גם הם בני אדם, בני אדם שהושחתו באופן קיצוני ושלא ניתן להושיעם. כשם שגם הם ברואים, בני אדם בעלי התנהגות צדקת גם הם הושחתו, אך הם בני אדם שמוכנים להשתחרר מטבעם המושחת ומסוגלים להישמע לאלוהים. בני אדם בעלי התנהגות צדקת אינם עולים על גדותיהם מרוב צדיקות, אלא הם זכו לישועה והשתחררו מטבעם המושחת כדי להישמע לאלוהים. הם יעמדו איתן בסוף, אך אין זאת אומרת שהם לא הושחתו על ידי השטן. לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים, בקרב כל הברואים, יהיו מי שיושמדו ומי שישרדו. זוהי מגמה בלתי נמנעת בעבודת הניהול שלו. איש אינו יכול להכחיש זאת. עושי הרע אינם יכולים לשרוד. מי שנשמע לו והולך בעקבותיו עד הסוף ישרוד בוודאות. כיוון שעבודה זו היא עבודת ניהול של האנושות, יהיו מי שייוותרו ויהיו מי שיושמדו. אלה הם סופים שונים לסוגים שונים של בני אדם וההסדרים המתאימים ביותר לברואיו. הסדרו הסופי של אלוהים לאנושות הוא חלוקה על ידי ריסוק משפחות, ריסוק עמים וריסוק גבולות לאומיים. זהו הסדר ללא משפחות וגבולות לאומיים, כיוון שהאדם הוא אחרי הכול צאצא של אב קדמון אחד ובריאה של אלוהים. בקצרה, ברואים עושי רע יושמדו וברואים הנשמעים לאלוהים ישרדו. כך לא יהיו בשארית העתיד משפחות, מדינות ובייחוד לא עמים. אנושות מסוג זה היא סוג האנושות הקדוש ביותר. אדם וחווה נבראו במקור כדי שהאדם יוכל להשגיח על כול הדברים שעל פני האדמה. האדם היה במקור שליטם של כול הדברים. כוונתו של יהוה בבריאת האדם היתה לאפשר לאדם להתקיים על פני האדמה וכן להשגיח על כול הדברים שעליה, שכן האדם לא הושחת במקור ואף לא היה מסוגל לעשות רע. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא לא היה עוד המשגיח על כול הדברים. ומטרת הישועה על ידי אלוהים היא לשקם את התפקיד הזה של האדם, לשקם את ההיגיון המקורי של האדם ואת ציותו המקורי. האנושות שבמנוחה תהיה בבואתה של עצם התוצאה, שעבודת הישועה שלה נועדה להשיג. על אף שלא יהיו אלה עוד חיים הדומים לחיים בגן עדן, מהותם תהיה זהה, אלא שהאנושות לא תהיה עוד כפי שהיתה בעבר, בטרם הושחתה, אלא אנושות שהושחתה ואחר כך זכתה לישועה. אותם אנשים שזכו לישועה ייווכחו בסופו של דבר (כלומר לאחר שעבודתו תסתיים) במנוחה. בדומה לכך, סופם של הנענשים ייחשף לבסוף גם הוא לחלוטין והם יושמדו רק לאחר שעבודתו תסתיים. כלומר לאחר שעבודתו תסתיים, אותם עושי רע ואלה שנושעו, יתגלו כולם, כי עבודת חשיפתם של כול סוגי בני האדם (בין אם הם עושי רע או אלה שנושעו) תתבצע על כל בני האדם בעת ובעונה אחת. עושי הרע יושמדו ומי שיכול להיוותר ייחשף באותה העת ממש. כך סופם של כול סוגי בני האדם ייחשף בעת ובעונה אחת. הוא לא יאפשר לקבוצת בני האדם שנושעו להיווכח במנוחה תחילה, בטרם יפריד מהם את עושי הרע וישפוט או יעניש אותם מעט בכול פעם. זו אינה האמת למעשה. כשעושי הרע יושמדו ומי שיכול לשרוד ייווכח במנוחה, עבודתו בתבל כולה תסתיים. לא יהיה סדר עדיפות בין מי שמקבל ברכות למי שסובל מצוקה. מי שמקבל ברכות יחיה לנצח, ומי שסובל מצוקה יגווע לנצח. שני שלבי עבודה אלה יושלמו בעת ובעונה אחת. בדיוק מפני שיש בני אדם מרדנים, תתגלה צדיקותם של אותם בני אדם ממושמעים, ובדיוק מפני שיש מי שקיבלו ברכות, תתגלה המצוקה שסבלו אותם עושי רע על התנהגותם המרושעת. לולא חשף אלוהים את עושי הרע, אותם בני אדם הנשמעים לאלוהים בכנות לא היו רואים לעולם את אור השמש. לולא לקח אלוהים את מי שנשמע לו ליעד מתאים, המורדים באלוהים לא היו יכולים לקבל את הגמול המגיע להם. זהו תהליך עבודתו. לולא ביצע עבודה זו של הענשת הרע ותגמול הטוב, ברואיו לעולם לא יכולים היו להיווכח כול אחד ביעד המתאים לו. לאחר שהאנושות תיווכח במנוחה, עושי הרע יושמדו, האנושות כולה תיווכח בדרך הנכונה וכול סוג של אדם יהיה עם בני מינו, בהתאם לתפקידים שעליהם לבצע. רק היום הזה יהיה יום המנוחה של האנושות והמגמה הבלתי נמנעת להתפתחותה של האנושות, ורק כשהאנושות תיווכח במנוחה יושלם ההישג האדיר והסופי של אלוהים. זה יהיה החלק המסכם של עבודתו. עבודה זו תסיים את כול חייה הגשמיים המנוונים של האנושות, חייה של האנושות המושחתת. מכאן והלאה תיכנס האנושות לעולם חדש. על אף שהאדם מתקיים קיום גשמי, יש הבדלים משמעותיים בין מהות החיים האלה למהות חייה של האנושות המושחתת. משמעות קיומו ומשמעות קיומה של האנושות המושחתת שונות גם הן. על אף שאין אלה חיים של אדם מסוג חדש, ניתן לומר שאלה הם חיים של אנושות שזכתה לישועה ושהשיבה לעצמה את האנושיות וההיגיון. אלה הם בני אדם שהיו בעבר מרדנים כלפי אלוהים ושנכבשו בעבר על ידי אלוהים ואחר כך נושעו על ידו. אלה הם בני אדם שהשפילו את אלוהים ומאוחר יותר נשאו לו עדות. קיומם לאחר שעברו ושרדו את מבחניו, הוא הקיום בעל המשמעות הרבה ביותר. אלה הם בני אדם שנשאו עדות לאלוהים בפני השטן, בני אדם הראויים לחיות. האנשים שיושמדו הם בני אדם שאינם יכולים לשאת עדות לאלוהים ואינם ראויים לחיות. השמדתם תהיה בגלל התנהגותם המרושעת והשמדה היא היעד הטוב להם ביותר. כשהאדם ייכנס מאוחר יותר לעולם הטוב, לא יהיו כול קשרים בין בעל לאישתו, בין אב לבתו או בין אם לבנה, שהאדם מדמיין שימצא אותם. באותה עת, יילך האדם בעקבות בני מינו, והמשפחה תהיה כבר מרוסקת. לאחר שנכשל לחלוטין, השטן לא יפריע עוד לעולם לאנושות, ולאדם לא יהיה עוד טבע שטני מושחת. אותם אנשים מרדנים כבר יושמדו ורק הממושמעים ישרדו. וכך משפחות מעטות מאוד ישרדו בשלמותן. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים עדיין? חייו הגשמיים של האדם בעבר ייאסרו לחלוטין. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים בין בני אדם? ללא טבע שטני מושחת, חייהם של בני האדם לא יהיו עוד החיים הישנים מן העבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו את ילדיהם וילדים יאבדו את הוריהם, בעלים יאבדו את נשותיהם ונשים יאבדו את בעליהן. לבני אדם יש כיום קשרים גשמיים בין איש לרעהו. כשכולם ייווכחו במנוחה, לא יהיו עוד קשרים גשמיים. לאנושות כזו יהיו רק צדיקות וקדושה, אנושות כזו תהיה רק אנושות העובדת את אלוהים.

אלוהים ברא את האנושות, מיקם אותה על פני האדמה והוביל אותה עד היום הזה. אחר כך הושיע את האנושות ושימש כקורבן חטאת למען האנושות. לבסוף עדיין עליו לכבוש את האנושות, להושיע אותה לחלוטין ולשקם את דמותה המקורית. זוהי העבודה שבה עסק מן ההתחלה עד הסוף – שיקום דמותו המקורית וצלמו המקורי של האדם. הוא יקים את מלכותו וישקם את דמותו המקורית של האדם, כלומר ישקם את סמכותו על פני האדמה ובקרב הבריאה כולה. האדם איבד את לבו ירא האלוהים לאחר שהושחת על ידי השטן ואיבד את התפקיד שצריך להיות לאחד מברואי האל, ונעשה לאויב המורד באלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך לא היתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו ועוד יותר מכך לא היתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. האדם נברא על ידי אלוהים והיה עליו לעבוד את אלוהים, אך למעשה הפנה האדם את גבו לאלוהים וסגד לשטן. השטן היה לאליל שבלב האדם. כך איבד אלוהים את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את משמעות בריאת האדם על ידו, ולפיכך כדי לשקם את משמעות בריאת האדם על ידו, עליו לשקם את דמותו המקורית של האדם ולפטור את האדם מטבעו המושחת. כדי להשיב את האדם מידי השטן, עליו להושיע את האדם מחטא. רק בדרך זו הוא יוכל לשקם בהדרגה את דמותו המקורית ואת תפקידו המקורי של האדם ולבסוף לשקם את מלכותו. השמדתם הסופית של אותם בני מרדות תתבצע אף היא כדי לאפשר לאדם לעבוד את אלוהים טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. כיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יגרום לאדם לסגוד לו. כיוון שברצונו לשקם את תפקידו המקורי של האדם, הוא ישקם אותו לחלוטין וללא כול פשרה. שיקום סמכותו פירושו לגרום לאדם לסגוד לו ולהישמע לו. פירושו שהוא יגרום לאדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו לגווע בזכות סמכותו. פירושו שהוא יגרום לכול חלק בו להישאר על כנו בקרב האנושות וללא כול התנגדות מצד האדם. המלכות שברצונו להקים היא מלכותו. האנושות שהוא מבקש היא אנושות שסוגדת לו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות בריאת האדם על ידו תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם לא ישמיד את אותם אויבים המורדים בו, לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם סמלי השלמת עבודתו והשלמת הישגו האדיר: להשמיד לחלוטין את אותם בני אדם המורדים בו ולהביא את מי שהובא לידי שלמות, למנוחה. לאחר שדמותה המקורית של האנושות תשוקם, כשבני האדם יוכלו למלא כול אחד את חובתו, לשמור כול אחד על מקומו ולהישמע לכול הסדריו של אלוהים, יזכה אלוהים בקבוצה של בני אדם על פני האדמה, הסוגדת לו, ואף יקים על פני האדמה מלכות הסוגדת לו. לו יהיה הניצחון הנצחי על פני האדמה והמתנגדים לו יגוועו לעולמי עד. דבר זה ישקם את כוונתו המקורית בבריאת האדם. הוא ישקם את כוונתו בבריאת כול הדברים וכן את סמכותו על פני האדמה, בקרב כול הדברים ובקרב אויביו. אלה הם סמלי ניצחונו המוחלט. מכאן והלאה תיווכח האנושות במנוחה ובחיים המתנהלים בדרך הנכונה. גם אלוהים ייווכח במנוחת נצח עם האדם ובחיי נצח המשותפים לאלוהים ולאדם. הזוהמה והמרדנות שעל פני האדמה ייעלמו, וכך גם הנהי שעל פני האדמה. כול המתנגד לאלוהים על פני האדמה, לא יתקיים. רק אלוהים ואותם בני אדם שהושיע, ייוותרו. רק בריאתו תיוותר.