כשבני האדם חוזים באל המעשי, כשהם חיים את חייהם באופן אישי עם אלוהים עצמו, צועדים לצדו ושוכנים איתו, הם מניחים בצד את הסקרנות שהייתה בלבם במשך שנים כה רבות. הצורך להכיר את אלוהים שדובר בו בעבר הוא רק השלב הראשון. על אף שבני האדם מכירים את אלוהים, עדיין ישנם הרבה ספקות עיקשים בלבם: מהיכן אלוהים הגיע? האם אלוהים אוכל? האם אלוהים שונה מאוד מבני אדם רגילים? עבור אלוהים, האם טיפול בכל בני האדם הוא דבר קל לביצוע – משחק ילדים? האם כל מה שבוקע מפיו של אלוהים הוא התעלומות של השמיים? האם כל מה שהוא אומר רם יותר מדבריהם של כל היצירים הנבראים? האם אור מאיר מעיניו של אלוהים? וכן הלאה – אלה הדברים שתפיסותיהם של בני האדם מסוגלות להם. אלה הדברים שעליהם להבין ולהיווכח בהם לפני כל דבר אחר. בתפיסותיהם של בני האדם, אלוהים בהתגלמותו הוא עדיין אל מעורפל. ללא היכרות מעשית, בני האדם לעולם לא יהיו מסוגלים להבין אותי, ולעולם לא יהיו מסוגלים לחזות במעשיי בחוויותיהם. רק משום שהתגלמתי כבשר ודם, בני האדם לא מסוגלים להבין את רצוני. אלמלא התגלמתי כבשר ודם, ואילו עדיין הייתי בשמיים, ועדיין הייתי במישור הרוחני, בני האדם היו "מכירים" אותי, הם היו משתחווים ועובדים אותי, ומדברים על האופן שבו הם "מכירים" אותי באמצעות חוויותיהם – איך מה הטעם בהיכרות כזו? מה יהיה ערכה להתייחסות? האם ייתכן שהיכרות שנובעת מתפיסותיהם של בני האדם תהיה אמיתית? אני לא רוצה את ההיכרות של מוחם של בני האדם – אני רוצה היכרות מעשית.
