✼•┈┈┈┈•✼•┈┈┈┈•✼•┈┈┈┈•✼•┈┈┈┈•✼•┈┈┈•✼
ליו שין ליאוצ'נג סיטי, מחוז שאנדונג
לאחר
שהייתי חסידו של אלוהים במהלך השנים הללו, חשתי כי חוויתי סבל ושילמתי על
כך מחיר מסוים, ולפיכך התחלתי בהדרגה לחיות על הישגי עברי ולנופף בוותק
שלי. חשבתי: "עזבתי את ביתי לפני שנים כה רבות, ומשפחתי לא שמעה ממני זה
זמן רב. בנסיבות הללו, הכנסייה בוודאי תדאג לי. גם אם לא אעשה את עבודתי
היטב, הם לא ישלחוני לביתי. במקרה הגרוע ביותר הם פשוט יפטרו אותי ויטילו
עליי עבודה אחרת". מתוך החשיבה הזאת, לא היה עליי כל עול בעבודתי. התעלמתי
מכל דבר, ואפילו ראיתי את מלאכת הבשורה כטרדה – חייתי תמיד בקשיים
ובתירוצים. גם כאשר חשתי כי האשם הוא בלבי ובמצפוני, כיוון שחייב הייתי כה
הרבה לאלוהים בשל התנהגותי, שאותה עשיתי רק כדי לצאת ידי חובה, וכי במוקדם
או במאוחר אסולק, עדיין המשכתי להעביר את הזמן מתוך מנטליות של תקווה כי
יתמזל מזלי, וימיי בכנסייה עברו בעצלתיים.